סמ”ר שי אנדשאו אבבה ז”ל

בן הבתם ודניוהו
נולד באתיופיה
ב-ו’ בטבת תשמ”ב , 1/1/1982
התגייס: ב 30.7.2002
התגורר: בקרית מוצקין
נפל: בעת מילוי תפקידו
ב-י’ בשבט תשס”ד , 2/2/2004
שרת: בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: רמת הגולן
נקבר: בצור שלום
הותיר הורים וארבעה אחים
הדס,דניאל, שרה ולינוי

קורות חיים

שי(אנדשאו) ז”ל נולד בשנת 1982 באתיופיה, בחבל ארץ גונדר מחוז דבאת להוריו הבתם טקלה ודניוהו.

עם געגועים של הרבה שנים שי (אנדשאו) בא עם ההורים לאדיס אבבה. בשנת 1991, לאחר המתנה של שלוש שנים, בהיותו בן תשע, עלתה המשפחה לארץ והתגוררה בראש הנקרה, שי למד בבית-ספר יסודי בשלומי. בהמשך עברה המשפחה לאתר הקרוונים ‘חצרות יסף’ ולבסוף התיישבה בקרית מוצקין.

שי עשה את לימודיו התיכוניים בפנימיית ‘מירון’, ולפני גיוסו למד במכינה הקדם-צבאית לעולים חדשים ‘ימין אורד’ והכין את עצמו לשירות משמעותי בצה”ל.

ביולי 2002 התגייס שי לצה”ל ושירת כלוחם בפלחה”ן “גבעתי” כשנה וחצי.

ביום י’ בשבט תשס”ד ( 2.2.2004 ) נפל שי בתאונת-אימונים בעת פעילות מבצעית ברמת הגולן והוא בן עשרים-ושתיים. שי הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין ‘צור שלום’ שבקרית מוצקין. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ”ר.

שי הותיר אחריו הורים, שתי אחיות – הדס ושרה, ואח – דניאל, ו 6- אחים מנישואיו השניים של אביו – אלגהו, תקבהו, פיקדו, טסטה, אבטמו ונתן. כשבועיים לאחר נפילתו נולדה אחותו, לינוי, שאת שמה בחר שי לפני מותו.

טוראי אברהם אבי אביטל ז”ל

בן דליה ודוד
נולד בבאר שבע
ב-י’ בחשוון תשל”א , 9/11/1970
התגייס ב 5/2/1989
התגורר: בערד
נפל: בעת שירותו
ב-י’ בסיון תשמ”ט , 12/6/1989
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: אילת
באזור: השפלה הדרומית והנגב
נקבר: בבאר שבע
הותיר הורים,
שתי אחיות: איילת ונילי
ושני אחים: ירון ונדב

קורות חיים

הבחור הגבוה והחסון דווקא נולד “פג”, עם רעמת שיער שחורה ומבריקה, שמו נקרא על-שם הסבא. אבי, כתינוק רזה וארוך לבוש יום יום בחליפה נקיה שקט ורגוע. אבי כילד מחייך וצוחק, אוהב לצייר, משתתף בתחרות לכשרונות צעירים ומגיע למקום השלישי. אבי כנער גבוה משכמו ומעלה, חייכן מאוד, ערימת שיער מתולתל על ראשו, ספורטאי חזק ואוהב לשחות השתתף בתחרויות ובאליפות ישראל ב- 1,500 מטר חופשי והגיע למקום השלישי.

אבי כעלם מצטרף לצוות המאמנים הצעירים בשחייה, והופך לדמות מחנכת בזכות עבודתו הרצינית וגישתו החינוכית. אבי כבוגר בתיכון מצטיין בלימודים בקלות, בוגר, בנוי כהלכה נפשית וגופנית עם נועם הליכות ומאור פנים המעניק רגעים יפים.

כמעט גבר שלם המפעיל שיקול דעת, חש כל דבר סביבו ומתייחס לכל אדם בדרך ארץ,חבריו כאחים הם, מטיילים ביחד בכייף, צחוקם מלא שמחת חיים, בדיחות והטלפון אינו מפסיק לצלצל. הכתיבה שלו קלה ומשעשעת עם חוש הומור, כתיבה המעלה סיפורי קונדס וצחוק תמידי על השפתיים, שנה וחצי עם החברה אלונה והוא קורא לה “אלוקשקה”. את המוסיקה של שלמה ארצי אוהב הוא. אבי כגבר לצבא בוחר בטייס, הוא מקבל מכתב – “עמדת בהצלחה בכל המבדקים לצ”א ומצורף מועד גיוסך לקורס של חיל האויר”.

עם גיוסו לצה”ל ולאחר הגיבוש שהיה קשה מבחינה גופנית נפסל ועבר לגבעתי כחייל קרבי. אבי בתמונות שתלויות על הקיר ששם עדיין מחייך חיוך יפה ותמים חיוך שאהב את החיים. והוא עוד לא בן 19 , שיער שחור, מטר שמונים ושלושה, עיניים חודרות, פה צוחק, נפש עדינה ולב טהור.

סמל אביעד דרעי ז”ל

בן תמר וחיים
נולד ב-ט’ באייר תשמ”ג , 22/4/1983
התגייס ב 24.3.2003
התגורר: במעלה אדומים
נפל: בפעילות מבצעית
ב-כ’ באייר תשס”ד , 11/5/2004
שרת: בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: זייתון
באזור: רצועת עזה
נקבר בירושלים – הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 7, שורה: 11 , קבר: 7

קורות חיים

בנם הבכור של תמר וחיים. נולד ביום י’ באייר תשמ”ג (22.4.1983) בירושלים. אח לליאת, חן, עשהאל אור ויהונתן. אביעד, בן למשפחה ציונית דתית, התגורר עם משפחתו במעלה אדומים. את לימודיו החל בבית הספר הממלכתי-דתי תורני “נועם” שבשכונת קריית משה בירושלים, שם כבש את מוריו ואת חבריו בנועם הליכותיו. אוהב ואהוב היה על הבריות, ועמוד התווך החברתי בכיתה. תלמיד שקדן ומצטיין אשר מוריו גמרו עליו את ההלל. ספורטאי מוכשר שאהב מאוד כדורסל ואף מתחום השחייה לא משך את ידו. “איש אשכולות” שנתן את עצתו לכל דורש, ולכל פנייה וקריאה לעזרה נרתם בשמחה. לאחד הושיט יד ולשני הטה אוזן קשבת ברצון ובטוב לבב ללא גבול ותנאי.

אביעד – כשמו כן הוא: אב – יעד. שמו נאה לו והוא נאה לשמו. במסכת חייו הקצרים שילב והגשים ארבעה ערכי יסוד שסללו את דרכו: “ספרא וסייפא”, “יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ”, “לעולם יהא אדם מעורב בין הבריות”, “האחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת את השלח”. בישיבה התיכונית “נועם” שבה המשיך את לימודיו הותיר אביעד רושם עז על מחנכיו ומוריו ברגישותו ובהבנתו הן בתחום הלימודי והן בתחום החברתי. מוריו הרבו לציין את מידותיו הנעלות, את דרך הארץ ביחסו למורים ולחברים, ואת העזרה שהיה מוכן להגיש בכל עת. בספר “מסילה לאביעד” שהוצא לזכרו, כתב אביו חיים: “הליכותיו הליכות קודש בקדושה ובטהרה כשציציותיו גולשות על מכנסיו. התהלך במלבושו הצנוע, ובפשטות הראויה לעבודת ה’. בפשטותו הקרין על הסובבים אותו, על בני משפחתו – הוריו, אחיו ואחיותיו… ועל חבריו.”

אביעד אימץ את צמד המילים “ספרא” ו”סייפא” מתוך אמונה ומתוך יכולת לשלב שני דברים שונים ומנוגדים זה מזה. זקוק היה לספרא להגשמת ייעודו הרוחני בארץ ישראל, וזקוק לסייפא להגנת העם והארץ. החיבור בין “להיות אדם” לבין “ירא שמים” היה ערך עליון ששאף אליו, וכך כתב בפרק א’ בביאור כלל חובת האדם בעולמו: “לגבי הקשר הישיר בין האדם לעולם. בשעה שברא ה’ את האדם, לקח אותו והראה לו את כל האילנות בגן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה מתוקנים נאים ומשובחים הן. וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב עולמי”. אהבת אדם וכבוד הזולת היו ערכים אוניברסליים שהתמזגו באישיותו של אביעד. באופיו ובדרכו הצנועה הגשים את מאמר חז”ל “לעולם יהא אדם מעורב בין הבריות”. אביעד עשה כל שביכולתו לתרום לחברה ולגלות ערנות ואכפתיות חברתית, ולהטות אוזן קשבת למצוקת הזולת ולצרכיו. במשך שנתיים הדריך בתנועת הנוער “צד”ק” – תנועה “ציונית דתית קהילתית” בשכונות מצוקה שנועדה לקרב את לבבות בני הנוער לערכי התורה והציונות. החברים מספרים שהתייחס אליהם כמו אב, והיה כתף למשען. לאחר נפילתו התברר כי עשה דברים גדולים למען חבריו – הן בשיחות עידוד עם חברים שרצו לפרוש מהלימודים, הן בשיחות מוטיבציה לפני השירות הצבאי והן בעידוד ובייעוץ לחברים שהיו בפרשת דרכים. והגדיל לעשות למען אותם אנשים שגורלם לא שפר עליהם והיו

חריגים או מרוחקים חברתית, ולמענם הקדיש הרבה מזמנו כדי לקרבם לחברה, והכול בשקט ובצנעה. אביעד הותיר אחריו מורשת ערכית במסירות הנפש לעם ישראל, אהבת הארץ ואהבת התורה – מסד חייו ומשאת נפשו. את אהבתו לארץ ביטא על פי הפסוק “קום והתהלך בארץ” בטיולים לאורכה ולרוחבה, שכן על פי תפיסתו, לתור את הארץ זוהי מהות האהבה לארץ והגשמתה. לאחר סיום לימודיו בישיבה התיכונית היה ברור לאביעד שלפני גיוסו ילך ויתחזק במכינה קדם-צבאית – התחזקות רוחנית וגופנית. אהבת הארץ, אהבת התורה ואהבת עם ישראל כי “ישראל ואורייתא חד הוא” הביאו להמשך דרכו במכינה הקדם-צבאית “חמדת יהודה” שבבקעת הירדן, שם הציב לעצמו ערכים גבוהים שעמד בהם ללא פשרות, והקפיד לעבוד על מידותיו. במשך שנתיים שקד על לימודיו הרוחניים והגשמיים – לימודי קודש עם סיורים וניווטים ופיתוח כושר אישי, והעמיק את הקשר שלו לארץ ישראל כדי להגשים את הפסוק שבספר נחמיה “באחת ידו עושה מלאכה ואחת מחזקת את השלח”, ולקיימו הלכה למעשה. ראש המכינה תיאר את אביעד כ”איגרת הרמב”ן” מהלכת על שתיים. אביעד היה מחובר לספר “מסילת ישרים” של הרמח”ל וביקש לקיים את הכתוב “תורה מביאה לידי זריזות… וחסידות מביאה לידי ענווה… וחסידות גדולה מכולן.” יסודות אלו היו נר לרגלי אביעד, וכל מאווייו היו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. בעיזבונו התגלו מאמרים שכתב על שני הפרקים הראשונים של “מסילת ישרים”. חבריו במכינה מספרים שדאג לארגן אירועים שונים והכול מאחורי הקלעים, כדי שחלילה לא יאמרו שבחו בפניו ושלא בפניו. תמיד חיפש את החבר הזקוק לעזרה ולתמיכה ומיהר להושיט ידו לעזרה בכל תחום.

תמר, אמו, כותבת בספר “מסילה לאביעד”: “מידת הנתינה שלך לא ידעה גבולות, דברים רבים שמחמת צניעותך הסתרת מאתנו נודעו לנו רק לאחר מכן מפי חבריך ומוקירי זכרך. ידיך מושטות לעזרה ותמיכה ואוזן קשבת. תמיד היית לכולם. במבט בוחן ידעת לזהות את הזקוק לעזרה, וללא שהות התייצבת לימינו.” בביקוריו בבית, מעבר לסיפוריו על החוויות שצבר, הקפיד להתעניין בכל אחד ואחד מבני המשפחה ולהעניק תשומת לב אישית לכל אחד ואחד. כבן בכור במשפחה היו עיני אחיותיו הצעירות ואחיו הקטן נשואות אליו, והיה מקור ומודל לחיקוי אשר דעתו ועצותיו תמיד נפלו על אוזניים קשובות. אביעד רצה להיות “הכי אחי”, “שאקל”, הכי קרבי, להיות חייל מופת ולהגשים את חלומו להגן על העם והארץ. ב-24.3.2003 התגייס לחטיבת “גבעתי”, והוצב בפלחה”ן (פלוגת חיל ההנדסה) בפיקוד הדרום. הוא סיים בהצלחה מרובה את הטירונות, והמשיך לאימון מתקדם אשר התמקד בתחום החבלה וכלל קורס צניחה וקורס הכשרה לתפקידים ייחודיים ליחידת “שועלי שמשון” ששירת בה. כבר בתחילת דרכו בצבא סומן כחייל עם יכולת פיקוד מובהקת, ויועד לקורס מ”כים.

אור ליום כ’ באייר תשס”ד (11.5.2004) נפל אביעד בקרב ברצועת עזה. בלילה שבין יום שני לשלישי יצאה יחידת פלחה”ן של “גבעתי” למבצע “פרשי הפלדה” נגד תשתיות הטרור בעזה. אביעד שהיה לוחם מוביל נבחר לשמש נהג הנגמ”ש. אביעד וחבריו ליחידה פוצצו והרסו מחרטות מרכזיות במרחבי שכונת זייתון שבעזה אשר שימשו את המחבלים לייצור טילים וכלי נשק. בתום המבצע, החלו הלוחמים לצאת משכונת זייתון, אך ידו של האויב השיגה אותם. טיל כתף נשלח לעבר כוחותינו והנגמ”ש שבו נסעו אביעד וחבריו ליחידה נפגע פגיעה ישירה. כתוצאה מפגיעה זו נהרגו אביעד ועוד חמישה מחבריו – סמל-ראשון עופר ג’רבי, סמל-ראשון יעקב (ז’לקו) מרוויצה, סמל יעקב (קובי) מזרחי, סמל איתן (מרדכי) ניומן וסמל אדרון עמר, ועלו בסערה השמימה.

אביעד היה בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר הורים, שתי אחיות ושני אחים. במכתב שקיבלה המשפחה מהרמטכ”ל, רב-אלוף משה (בוגי) יעלון, נכתב: “אביעד תואר כחייל מוביל בצוות וכאדם שהתבלט ברגישותו ובחכמתו. בזכות אישיותו הקורנת ובזכות האיכויות הרבות שהיו טמונות בו, היה אביעד מיועד להשתלב בקורס מ”כים, במטרה לחזור ליחידה כאחד ממפקדיה. בזכות מסירותו לחבריו, כמו גם בשל האכפתיות שהפגין כלפי הסובבים אותו, היה אביעד אהוב על כולם. לאחר מותו הועלה אביעד לדרגת סמל. בטוחני כי אופיו המיוחד של אביעד יאיר את דרכם של מפקדי היחידה וחייליה…”.

רב”ט אהוד ניסים ז”ל

בן נאוה וניסים
נולד בירושלים
ב-כ”ד באדר תשכ”ט , 14/3/1969
התגייס ב 21.7.1987
התגורר בירושלים
נפל בעת מילוי תפקידו
ב-כ”ג באב תשמ”ח , 6/8/1988
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
תפקיד: קשר
מקום נפילה: משטרת מדינה עזה
באזור: רצועת עזה
נקבר בירושלים – הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 10 , שורה: 7, קבר: 4
הותיר הורים, אח – שי ואחות – מיכל

קורות חיים

אהוד, בן לנאוה וניסים נולד באדר תשכ”ט 14.3.69 בבית-החולים “ביקור חולים” בירושלים.

למד בביה”ס היסודי “מצדה” ובביה”ס התיכון “דנמרק”. לאהוד היו הרבה חברים מכל שכבות הגיל, עם כל אחד יכל היה לשוחח שעות על נושאים שונים, הסתדר עם כולם. לאהוד היה חוש צדק מפותח, לא אהב אפליות ואי צדק, היה נלחם על העקרונות בהם האמין. תמיד אהב לחייך ואף פעם לא קיטר, אהב לטייל בארץ מהצפון ועד לדרום, בלי בעיה שינה מסלולים על-מנת לראות מקומות ונופים חדשים. אהוד היה אהוד על חבריו, תמיד היה מפשר בין חברים רבים, מרגיע וגורם לכולם לחייך. התנדב ל”גבעתי”, היה בעל כח רצון אדיר, וכשהחליט החלטה השתדל תמיד לעמוד בה, כשסבל מבעיות גב ולא ניתן לו לצאת למסע, בלי ששמו לב התגנב רק בשביל להיות עם כולם, כשגילו אותו במיפקד לא נתנו לו להמשיך הלאה. אהוד נשלח לקורס קשר, היה בחור צנוע ורק אחרי מותו נודע לנו כי סיים בהצטיינות. ביקשו אותו כי יישאר להדרכה אך הוא סירב ורצה לחזור לפלחה”ן, להיות קרבי. אהוד היה הקשר של החטיבה, השתדל לעזור בתצפיות ובכל משימה. תמידאהב לעזור, עוד בילדותו אהב לפרק חפצים שונים לראות כיצד הם מורכבים ולבנותם מחדש עם שיפורים והמצאות חדשות.

אהוד נפל בכ”ג באב תשמ”ח 6.8.88 , ביום שישי בלילה במשטרת מדינה עזה. אהוד נהרג על-ידי חבר ששיחק ב”משחק איציק” וביקש להפחידו. נטמן בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

הותיר אחריו משפחה כואבת ומתגעגעת….

סמל אביב איזק ז”ל

בן חנה ואילן
נולד בכפר סבא
ב-י”ז בניסן תשמ”ב , 10/4/1982
התגייס ב 18.7.2000
התגורר בכפר סבא
נפל בפעילות מבצעית
ב-א’ בתמוז תשס”א , 22/6/2001
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: דוגית
באזור: רצועת עזה
נקבר בכפר סבא
הותיר הורים, אח – עומר ואחות – נועה

קורות חיים

בן חנה ואילן. נולד ביום י”ז בניסן תשמ”ב ( 10.4.1982 ) בכפר סבא. אביב נולד יומיים לאחר ליל הסדר, תחילת האביב, ומכאן שמו. בן בכור להוריו, שזכה בתשומת-לב רבה ובשעות של משחקים וטיולים, מהוריו ומשפחתו המורחבת. אח לעומר ולנועה.

אביב גדל והתחנך בכפר סבא, והחל את לימודיו בבית-הספר היסודי ‘יצחק שדה’, ובכיתה ג’ עבר לבית-הספר ‘גורדון’. אביב למד במחזור הראשון בחטיבת-הביניים בבית-הספר ‘בר לב’ וסיים לימודיו בבית-הספר התיכון ‘כצנלסון’, עם בגרות מורחבת בכימיה, פיזיקה ומתמטיקה. בסוף כיתה י”א עבר אביב מבחן פסיכומטרי בציון גבוה כהכנה ללימודים אקדמיים אחרי הצבא.

אביב היה תלמיד בעל תפיסה מהירה, בעיקר במקצועות הריאליים, והצטיין בלימודים בלא שנצרך להשקעה מרובה. כבר בבית-הספר היסודי, כשנערכו המבדקים הארציים, נתגלה כמחונן ולמד יום בשבוע בכיתת יש”י (תוכנית המחוננים בשלוחת כפר סבא). בספר המחזור של התיכון הוא הוגדר כ’מוח’ של השכבה, וחבריו כתבו עליו, “אביב – באתי, ראיתי, הלכתי”. הוא אהב לעזור לזולת, וחברים רבים חבים לו את תעודת הבגרות שלהם.

כילד אהב אביב להשתולל ולהוציא מרץ, לא פחד להסתכן והיה חזק גופנית. עובדה זו תורגמה בבית-הספר היסודי לכיוון משחק הכדורסל, ואביב היה לשחקן פעיל ומצטיין, ולאחר זמן-מה אף שיחק בקבוצת ‘הפועל כפר סבא’. עם השנים הוא צמח והיה לצעיר חסון המתנשא לגובה, דבר שתרם לא מעט למשחק הכדורסל שלו.

אביב, נער שקט, ציני וחריף מחשבה, לא אהב להרבות בדיבורים. המוטו שלו היה משפט הוא אהב .”talk don`t ,shoot ,shoot to want you If” :’ מהסרט ‘הטוב, הרע והמכוער לקרוא ולשחק במחשב, והרבה לטייל בארץ ובחו”ל עם משפחתו וחברים. עם המשפחה

הוא טייל הרבה באנגליה, שם גרים דודיו. בבר-המצווה שלו טיילו ל’יורודיסני’ בצרפת, וערב גיוסו לצה”ל יצא לטיול ברומא עם אביו, חוויה מקסימה של אב ובנו. עם השנים, מכשהאנרגיה הרבה של אביב תועלה לכיוון הכדורסל, הוא הפך להיות מחושב יותר, שקט וביישן. דורית, חברה לכיתה מספרת: “היה קל לדבר איתו כי הוא היה כזה בן אדם מקסים… אביב היה ביישן, אבל ביישן בצורה טובה. הוא דיבר ואמר כל מה שהוא רצה אבל במידה הנכונה. כלומר, הוא תמיד ידע להגיד את הדברים הנכונים. כשהייתי מבואסת הוא הצליח לגרום לי לחייך ולהסתכל על דברים בצורה חיובית”.

אחיו הצעיר של אביב, עומר, כותב על היחסים ביניהם: “תמיד היית לצידי כשהייתי צריך משהו. כשהיתה לי שאלה בקשר לכל דבר לא היססתי אפילו לרגע וישר הלכתי אליך לבקש עזרה, כיוון שתמיד היתה לך התשובה המתאימה. היית בשבילי כמו אח וחבר, וכמו שפונים לחבר בשעת צרה תמיד ידעתי למי לפנות – אליך, אביב”.

בחודש יולי 2000 התגייס אביב לצה”ל. לא היה לו ספק שישרת שירות קרבי, והוא הצטרף כלוחם לפלוגת ההנדסה בחטיבת ‘גבעתי’. הוא פרח בצבא, ולמרות הקשיים בשירות ברצועת עזה נהנה מהפעילות ומהקשרים החברתיים והרגשת ה’ביחד’ החזקה שהיתה ביחידה. מפקדו, סרן דולב, מספר: “אביב היה מטובי הלוחמים בפלוגה, דבר אשר בא לידי ביטוי במקצועיותו הרבה, באופיו הנוח ובמנהיגות שהקרין על סובביו. אהבנו את אביב והוא אהב אותנו, את צוות ‘עידו’, את משפחת ‘דולב’, את חטיבת ‘גבעתי’ ואת השירות הצבאי. לולא נקטעה דרכו היה אביב יוצא בימים הקרובים לקורס מפקדי כיתות והיה הופך, ודאי, לאחד מטובי מפקדינו.” ואכן, למרות שטרם עבר קורס מפקדים סמכו מפקדיו של אביב על השקט ועל קור הרוח שלו, והוא מילא בפועל תפקיד של מפקד בתעסוקה.

ביום א’ בתמוז תשס”א ( 22.6.2001 ) נפל אביב בפעילות מבצעית ברצועת עזה. באותו יום יצא ממוצב ליד היישוב דוגית לסיור עם צוות לוחמים, כשהוא מפקד הסיור. הוא הבחין ברכב תקוע בחולות, שנחזה כישראלי, וניגש להציע עזרה. ברכב היה מחבל מתאבד, שפוצץ עצמו כשהסיור הגיע אליו. אביב נהרג במקום. איתו נהרג חברו לסיור, סמל אופיר קיט. במותם, מנעו הלוחמים מן המחבל לממש את כוונתו המקורית – להגיע לחוף שקמה ולהתפוצץ בין המתרחצים.

בן תשע-עשרה היה אביב בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. אביב הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

“השורה הראשונה בהמנון ‘גבעתי’ מתמצתת את חייו, כתבה אמו של אביב, ‘מול אורות הזריחה ושקיעות של אביב’ – בחייו היה כאור זורח לסובבים אותו, ומותו הוא שקיעה של אביב”.

ביום השלושים למות אביב כתבה אמו: “לפני שלושים יום הצטרפת אל המלאכים, ילדי שלי, הפרח בגני. לנצח תישאר צעיר, יפה וחכם. החמצה אדירה של החיים. גבוה כמו ברוש, ראש זקוף למעלה, קשוח וגם עדין. החיוך הרחב ששוב לא ייראה. ילד – לגבר הוא כבר לא יהיה. ביום חמישי האחרון ציינו שנה לגיוסך לצבא, ואתה כלל לא זכית. מוקדם מדי, הרבה יותר מדי מוקדם עזבת אותנו. אביב – עדיין לא הספקת לחיות, וכבר נטמנת בין רגבי עפר ופרחים מכסים אותך. ומה לנו נשאר – זיכרונות, ומשפטים בני אלמוות כמו דבריו של בן, החובש, שהיה איתך ברגעיך האחרונים ולנצח יזכור את עיניך מסתכלות אל השמים וצבען כתכול הרקיע. במרבד חיינו – אביבי החוט שנפרם. אביב, משם, מלמעלה, תשמור על עומר ונועה ואבא. אנחנו אוהבים אותך”.

צביקה ברגשטיין, מורה להיסטוריה מקיבוץ חצרים, שירת במילואים עם חבריו של אביב מיד לאחר נפילתו ושוחח איתם רבות. לאחר זמן-מה הוא הוציא ספר ובו אסופת סיפורים המתארים את התמודדות החיילים. הפרק האחרון בספר הוקדש לאביב ולאופיר שנהרגו באותו אירוע, והוא הוקרא כחלק מ’ערב אביב’, שנערך לציון יום ההולדת של אביב לאחר נפילתו.

משפחתו של אביב הפיקה סרט לזיכרו, המורכב מסרטי וידאו משפחתיים שצולמו כל השנים על ידי אילן, האב.

קהילת בלסייז סקוויר בלונדון, בה חברים דודו ודודתו של אביב, תרמה אמבולנס לזיכרו, ויום ההולדת העשרים של אביב צוין בתרומת אמבולנס לזיכרו למגן-דוד-אדום בכפר סבא.

כן תרמה הקהילה לפרוייקט ‘יש”י’ לתלמידים מחוננים בכפר סבא. מדי שנה מתקיים טורניר כדורסל המאורגן על-ידי ‘הפועל כפר סבא’ לזיכרו של אביב.

סמ”ר אמנון קדמון ז”ל

בן מרים וגדעון
נולד בכפר אביב
ב-כ”ד בסיון תשל”א , 17/6/1971
התגייס ב 2.10.1989-
התגורר בכפר אביב
נפל בקרב
ב-י’ בכסלו תשנ”א , 26/11/1990
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: הר דב
באזור: לבנון
נקבר בגדרות
הותיר הורים, שני אחים – עדי ונועם
ואחות – תמר

קורות חיים

נולד בכפר-אביב ב- 17/6/71 , נפל בלבנון ב- 26/11/90 . שתי שנותיו הראשונות עברו עם המשפחה בשליחות בטרינידד, כאשר מילותיו הראשונות היו באנגלית. שנות לימודיו בבית-הספר היסודי ב”גדרות” וב”אורט” רחובות, בהן התבקש בנוסף ללימודיו לסייע בעבודת המשק, התאפיינו פחות בחריצות ויותר בביצוע תפקידיו בצורה חכמה ונינוחה.

בגיל התיכון העדיף פעילות בצופים ובין חבריו, על העבודה במשק ובבית. התנהגותו השתנתה עם גיוסו לצבא שאז נטה לפצות את בני המשפחה ואולי גם את עצמו בשהות רבה יותר עמנו. נטה לשוחח בשקט עם אנשים על בעיותיהם, כאשר השקט ואופן ניהול השיחה סייעו רבות למתן מחלוקות ולראות בעיות באור ובפרופורציה נכונים.

במישור המשפחתי העדיף את האפיק של יחסים ושיחות אישיות שקטות על אירועים גדולים וחגיגיים. לשירות הצבאי גויס כמיועד ליחידה טכנית מקצועית בעקבות הכשרתו בתיכון. אולם פעל והצליח להגיע לפלוגת ההנדסה של גבעתי. את מרבית תקופת הטירונות בחורף עבר כשהוא חולה בדלקת ריאות, למרות המחלה התאמן ברוח טובה ובמאמץ להשתתף בכל. תרומה רבה להצלחתו לעמוד במאמץ, היו יחסי האמון והחברות שהפגינו מפקדיו וחבריו. בתחילת דרכו בגבעתי היו לאמנון רצונות לעבור לשריון, לטנק המרכבה. ניסינו לסייע במעבר. אולם בחופשה הראשונה מהפלחה”ן כשסיפרנו לו כי נושא ההעברה הסתדר השיב לנו כי הוא מאושר בפלחה”ן של גבעתי ושנשכח מהשריון והמרכבה.

בלילה בו נפל עם עוד ארבעה מחבריו במארב בלבנון, עמד למעשה להיות בחופשה בבית, אותה דחה כדי שיוכל להשתתף במארב.

יהי זכרו ברוך.

אוהבים המשפחה

סמל דוד בירי ז”ל

בן חנה ושמואל
נולד בירושלים
ב-כ”ט באדר ב’ תשמ”א , 6/4/1981
התגייס ב 26.7.1999-
התגורר בירושלים
נפל בפעילות מבצעית
ב-כ”ח באלול תש”ס , 28/9/2000
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
תפקיד: חובש קרבי
מקום נפילה: נצרים
באזור: רצועת עזה
נקבר בירושלים – הר הרצל
הותיר הורים, שתי אחיות – עינב ונוי ואח- עוז

קורות חיים

נולד ב 6/4/1981- בירושלים. כבר בילדותו הפך דוד לציר המרכזי במשפחה, כאשר כל החיים של כולם סבבו סביבו. ילד מלא שמחת חיים, חכם ומוכשר שהפך למקור גאווה. את לימודיו סיים ב”גמנסיה העברית” בירושלים. למעשה, הלימודים היו משניים כאשר את רב זמנו הקדיש לפעילות בצופים בשבט “מודיעין”, החל מכיתה ה’ שבה היה חניך בצופים, דרך הדרכה בצופים, ראש גדוד ובשנה האחרונה אף שותף פעיל בהקמת שבט צופים חדש, שבט “עוז”.

כבר בגיל צעיר הפך למודל חיקוי אצל חבריו כאשר תכונות המנהיגות, העקשנות, הכנות ושמחת החיים סחפו אחריו את כולם. דוד היה ספורטאי מצטיין ואהב מאוד כדורסל. המוסיקה שאהב וכן הצלילות בכל חופשה בחופי סיני הפכו אף הם לסמלים של דוד.

ביולי 1999 עם גיוסו לצבא, ברור היה שדוד יתנדב ליחידה מובחרת ואכן הוא הגיע לפלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי. דוד נשלח לקורס חובשים שאותו סיים בהצטיינות ולאחר מכן סיים טירונות ואימון מתקדם אף הם בהצטיינות. גם בצוות הפך לציר מרכזי כאשר הערכים, הכנות והנכונות לעזור בכל עת הפכו אותו למועמד ודאי לצאת לקורס קצינים, וזאת ע”פ מפקדיו. בתאריך 27/9/00 בזמן ליווי מתיישבים לישוב נצרים התפוצץ מטען צד ליד השירה, דוד קפץ מהג’יפ על מנת לוודא שאין נפגעים מבין נוסעי השירה. כאשר חזר לג’יפ, התפוצץ מטען שני אשר פצע את דוד אנושות בראשו. למחרת נפטר.

ב-29/9/00 הובא דוד למנוחות בהר הרצל בירושלים.

הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח, עינב, נוי ועוז.

סרט הנצחה לזכרם של דוד בירי וחברו אלעד הירשנזון

סגן רונן-יהודה בליטי ז”ל

בן שושנה ושמעון
נולד בקרית שמונה
ב-ט’ בחשוון תשכ”ז , 23/10/1966
התגייס ב 31.7.1984-
התגורר בירושלים
נפל בפעילות מבצעית
ב-ד’ באדר תשמ”ז , 4/3/1987
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
תפקיד: מפקד מחלקה – מ”מ
מקום נפילה: מוצב עיישיה
באזור: לבנון
נקבר בירושלים – הר הרצל
. חלקה: 10 , שורה: 04 , קבר: 05
הותיר הורים, אחות – קרן ואח – רועי

קורות חיים

רונן נולד ב 23- באוקטובר 1966 בקרית-שמונה. גר בבאר-שבע, עבר לבת-ים. למד בגן חובה, בכיתה א’ בבי”ס “תחכמוני”. ב 1973- בגבעה הצרפתית בירושלים למד עד כיתה ו’ ולאחר מכן למד בבי”ס רנה-קאסין בחטיבת הביניים ועליונה וסיים לימודי הבגרות. בבי”ס היה בנבחרת כדורסל והצטיין כשחקן ומנהיג בכיתתו.

רונן סייע בבית בכל התחומים. נטל על עצמו חלק מהטיפול באחיו, כאח בוגר והשפיע על חינוך אחיו.

רונן אהב את ארץ ישראל, סייר בה בטיולים והצטרף לאב לבסיסי צה”ל. לרונן היה קשר הדוק למשפחה והתמוגג מכל רגע שהיה בקרבתם.

התגייס ביולי 1984 בהתנדבות והשאיפה היחידה שלו חטיבת גבעתי, על-מנת להיות ממקימה למרות שהיו אופציות אחרות. שם עבר טירונות, קורסים: חבלה, צניחה, לש”ב, נחיתה, מכי”ם – הצטיין במעשיו (לדברי חבריו). התלהב משרותו ללא משברים וטענות, כאשר נשאל התשובה היתה “טוב מאוד”. לאחר מכן יצא לקורס קציני חי”ר בזימון ישיר.

בתום הקורס חזר לחטיבת גבעתי כמ”מ בפלוגת חה”ן. רונן היה מפקד ואב לחייליו וסייע להם בכל התחומים החל משיחות מוטיבציה, בקורי בית, סיוע כספי, החליף חייליו בתורנויות על-מנת לאפשר להם לצאת (לדברי חייליו).

רונן קיפח את חייו ביום ד’ – ד’ באדר תשמ”ז ( 4/3/1987 ). בלבנון ב”עשייה” כאשר יצאו לפעילות מבצעית מעבר לקווי האוייב, הנגמ”ש התהפך בלילה חשוך וגשום כאשר אחד-עשר לוחמיו נצלו והוא נפל.

“ייתכן וזו האחריות לה חונך: לוודא שלוחמיו בתוך הנגמ”ש והוא היחידי שנותר מחוץ לנגמ”ש חשוף”.

סמ”ר גדי מיינפלד ז”ל

בן אורנה ויוסף
נולד בבאר שבע
ב-ח’ באב תשל”א , 30/7/1971
התגייס ב 8.11.1989
התגורר בעומר
נפל בקרב
ב-י’ בכסלו תשנ”א , 26/11/1990
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
תפקיד: חובש קרבי
מקום נפילה: הר דב
באזור: לבנון
נקבר בבאר שבע
הותיר הורים ושני אחים – ארנון ועופר

קורות חיים

נולד וגדל בבאר-שבע. ילדותו היתה תקופה נפלאה אחת. תמיד מוקף חברות וחברים והקסים אותם בהומור המיוחד שלו. היה ילד נפלא שכל אמא היתה מאחלת לעצמה. ילד של כיף. בתיכון למד במגמה ביולוגית והתכוון להמשיך ללימודי וטרינר. במסגרת שירות לאומי, התנדב למד”א ועשה עבודתו שם בסיפוק רב. פעם אף זכה ליילד ועל זה היה גאה מאד.

התנדב לגבעתי, לסגולי הכומתה והיה חובש קרבי. זה היה תפקידו בפעולה האחרונה בה השתתף. בשלב הראשון של הפעולה נפצע אחד החיילים, גדי הגיש לו עזרה, חבש אותו ועודד את רוחו. מפקד הפעולה שאל אותו: “מה החלטת גדי, אתה נשאר עם הפצוע או ממשיך הלאה?” כמובן שגדי המשיך הלאה. המשיך הלאה עד שכדור פגע גם בו. כמו לאורך כל חייו כך גם בפעולה שבה נהרג. עשה בדיוק מה שצריך לעשות בשקט וכמובן מאליו.

כמו שאמרנו קודם ילד נהדר, אדם נהדר, חייל נהדר… עד יום מותו. הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-שבע.

יהי זכרו ברוך!

ביום השנה למותו כתבנו עליו כך: “גדי שלנו, הנה… עברה שנה, כבר שנה וכולנו שוב עומדים פה, אבא, ארנון, עופר, המשפחה, חבריך וחברי המשפחה. הרהור אחד בלב כולנו “כבר שנה”, עבורנו כל שעה וכל יום היה כמאה שנים. אומרים שהאדם חזק כפלדה, אנחנו ההוכחה לכך… ” (קטע מתוך דברי האם בשעת האזכרה)

סמ”ר רועי דומב ז”ל

בן רות ואברהם
נולד בתל אביב
ב-כ”ו בשבט תש”ל , 2/2/1970
התגייס ב 3.8.1988-
התגורר ברעננה
נפל בקרב
ב-י’ בכסלו תשנ”א , 26/11/1990
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: ואדי צברין
באזור: לבנון
נקבר ברעננה
הותיר הורים, אח-איתי ואחות-עינת

קורות חיים

רועי בן רות ואברהם. נולד ב- כ”ו בשבט תש”ל 2/2/1970 בת”א. מאוחר יותר הגיע לרעננה. כאן גדל והתחנך בביה”ס “מגד”, בחטיבת השרון, וסיים את לימודיו במגמה הגיאוגרפית בתיכון על-שם “אוסטרובסקי”. היה ספורטאי מצטיין. בגיל צעיר החל לעסוק בספורט והתמסר בעיקר לכדורגל. שיחק בקבוצות הנוער של כפר-סבא ורעננה כשוער.

לקראת גיוסו לצבא החליט לשרת ביחידה קרבית, למרות הידיעה ששירות כזה הרחק מהבית יפגע בפעילותו הספורטיבית. היו לרועי חברים רבים, גדולים כקטנים. תמיד היה עם חיוך וחוש הומור בריא. גאוות היחידה היתה אצלו מעל לכל. גם כאשר פשט את המדים נהג ללבוש בגדים בצבע סגול שמשמעותם: גבעתי. לפי הגדרת חבריו ליחידה היה חייל “עשר”. הוא יצא לכל מארב, וביצע מארבים בתדירות גבוהה. היו לו עיני נץ ומוטיבציה אדירה. תקופה ארוכה שירת בעזה, בשטחים ואחר-כך עלה ללבנון, שם מצא את מותו.

סמ”ר רועי דומב, חייל בפלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי נפל ב- י’ כסלו תשנ”א 26/11/1990 , עם ארבעה מחבריו בהיתקלות עם מחבלים בואדי צברין אשר ברצועת הבטחון בלבנון. במכתבו להורים כותב שר הבטחון משה ארנס: “…רועי ז”ל שירת בפלחה”ן בחיל רגלים. היה מפקד בלב ובנפש. בעל גאוות יחידה גבוהה ביותר. אהב את תפקידו והאמין בצדקת דרכו בלב שלם. היה חברי ואהוב. זכרו של סמ”ר רועי דומב ז”ל הוא קודש. נצרהו בלבנו בגאון”.

טוראי דניאל ויין ז”ל

בן סנדי והרוי
נולד בארה”ב
ב-י’ בניסן תשכ”ז , 20/4/1967
התגייס ב 30.7.1985-
התגורר בנווה אילן
נפל בעת מילוי תפקידו
ב-כ”ג באדר ב’ תשמ”ו , 3/4/1986
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
תפקיד: חובש
מקום נפילה: ערד
באזור: השפלה הדרומית והנגב
נקבר בנוה אילן
הותיר הורים ואחות

קורות חיים

דניאל ויין, בנם של סנדי והרוי ויין. נולד בארצות-הברית. עלה ארצה עם הוריו ואחותו דבי בהיותו בן שלוש.

גדל והתחנך יחד עם בני קבוצתו, קבוצת “כפיר”, במושב נוה-אילן. סיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה במוסד החינוכי ובגבעת-ברנר.

התגייס לצה”ל באוגוסט 1985 והתנדב לחטיבת גבעתי, בה שרת כחובש קרבי.

דני נפל בעת מילוי תפקידו כחובש ב- 3/4/1986 כ”ג באדר ב’, והיה הקורבן הראשון של הפלוגה. יחידתו של דני שינתה את שמה לאחר נפילתו לדול”ב – “דני ויין לא ביננו”, וכך היא נקראת עד היום.

טוראי דוד שלום הופמן ז”ל

בן גולדה וגדי
נולד בבני ברק
ב-ט”ז בתשרי תשל”ד , 12/10/1973
התגייס ב 16.3.1992
התגורר בהוד השרון
נפל בעת מילוי תפקידו
ב-ט”ו באלול תשנ”ב , 12/9/1992
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: ניר בנים
באזור: השפלה הדרומית והנגב
נקבר במגדיאל
הותיר הורים ואח – אפרים

קורות חיים

בן גולדה וגדי. נולד בבני ברק ביום ט”ז בתשרי תשל”ד ( 12.10.1973 ) בעצם ימי מלחמת יום הכיפורים, ולכן נקרא שמו השני שלום. דוד היה בן למשפחה שומרת מסורת. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי ‘שילה’ בהוד השרון, המשיך לימודיו בחטיבת-הביניים ‘הראל’ בכפר-סבא וסיימם במגמה הביולוגית בישיבת ‘בני עקיבא’ בנתניה. בזמנו הפנוי עסק דוד בתחומי ספורט שונים ובלימודים באוניברסיטה הפתוחה.

בחודש מרס 1992 גויס דוד לשירות חובה בצה”ל והתנדב לשרת בחטיבת גבעתי – פלחה”ן גבעתי. דוד, שסיים בהצטיינות את טירונות החי”ר, אהב את חיי הצבא והיה חייל למופת, ממושמע ואחראי. הוא הפגין מוטיבציה גבוהה, מסירות ואחריות והיווה דוגמה לחבריו.

דוד ביצע כל משימה שהוטלה עליו על הצד הטוב ביותר, והאמינות עמדה אצלו מעל לכול. דוד היה בחור חברותי, מלא שמחת חיים, הרבה לצחוק, לספר בדיחות ולהצחיק ואהוב מאוד על סביבתו.

ביום ט”ו באלול תשנ”ב ( 12.9.1992 ) נפל דוד בעת מילוי תפקידו. בן תשע עשרה היה בנפלו.

הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין במגדיאל. הותיר אחריו הורים ואח -אפרים.

סמ”ר אילון יעקב הורביץ ז”ל

בן מינדי ומשה
נולד באלוני הבשן
ב-ו’ בחשוון תשמ”ב , 3/11/1981
התגייס ב 22.11.2001
התגורר בנוב
נפל בעת מילוי תפקידו
ב-י’ בשבט תשס”ד , 2/2/2004
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: רמת הגולן
נקבר במושב נוב
הותיר הורים, סבים וסבתות, חמש אחיות
ושני אחים

קורות חיים

אילון נולד בו’ חשוון תשמ”ב באלוני הבשן שבגולן להוריו משה ומינדי יבל”א שהיו ממקימי הישוב. בהיותו ילד קטן ללא חברת ילדים בני גילו. החליטו הוריו לעבור למושב נוב שבדרום הגולן. כאן גדל אילון והתעצבה דמותו.

הוא למד בבית הספר היסודי “גולן” שבחיספין ואת פרק לימודי התיכון עשה בישיבה התיכונית במקום. לאחר לימודיו ביש”ת חשקה נפשו להעמיק בלימוד התורה, והוא פנה ללימוד בישיבה שהוקמה בקצרין – הישיבה לתורה מנהיגה בראשות הרב שמעון אור. לאחר שנה בקצרין, העתיקה הישיבה מקומה לליפתא. בירושלים, אילון הלך בעקבות רבו לישיבה, שם היה מעמודי התווך.

“אילון היה נותן הסתכלות יותר חיה על הלימוד, יותר נושמת, יותר הרמונית, בתוצרתו הייחודית”, כך הוא לימד את חבריו וכך בנה אותם. אילון היה מקשיב גדול, היתה בו היכולת הנדירה לשבת ולהאזין בסבלנות אין קץ לחבר, לחברותא מתוך עניין אמיתי מתוך נכונות הלב לקלוטולהפנים.

אילון היה דמות יחידה ומיוחדת, דמות מופת לאהבת התורה, יראת שמים ואהבת הבריות. הוא הצליח לגלות את אהבת ה’ בכל פעולה שעשה. היה מאיר פנים לכל רואיו ומקרין שמחה אמיתית, שהתבטאה אפילו בהליכתו בסגנון מיוחד מעין רקוד מרחף, נוגע לא נוגע בקרקע.

אילון היה ילד של שיר, נער של שיר, עלם של שירה – הוא אהב שירה כתב שירה, קרא שירה, שר שירה וניגן בחצוצרה – כלי הביטוי הנשמתי-נשיפתי להווית נפשו הזכה. באישיותו הוא שילב שיר וחסד. את מנגינת חייו הוא רשם בקטעים יפהפיים ובכישרוןעצום. הוא ידע למצוא עומק בכל דבר, גם בדברים הפשוטים. אילון היה שותף למהפכה היצירתית שהתחוללה בישיבה התיכונית, כאשר השתתף בחוג לכתיבה יצירתית בהנחיית המשורר יונרב קפלון. דברים מפרי עטו פורסמו לאחר מותו ונלמדים בקבוצות וע”י יחידים. אילון שאף לחיות חיים שלמים, הוא העיד על עצמו שהוא רוצה לחוש ולחוות את החיים בצורה הכי שלימה ואמיתית שישנה. מתוך כך נפתחו גם צינורות נפשו בשעת התפילה – והוא הפך למתפלל עצום וגדול, שעה זו משכה אנשים להימצא בקרבתו כי אפשר היה לחוש בה את קרבת אלוקים.

אילון היה מדריך מסור לתלמידיו בבני עקיבא שבמושב. דמותו החינוכית משכה אותם אליו כמגנט. לאחר שתי שנות לימוד בישיבה התגייס לצה”ל ושירת בפלחה”ן גבעתי. בתחילה כחייל פשוט, אך בעודו בוגר מחבריו בצוות ניסה לעזור ולייעץ. אח”כ בהיותו כבר מ”כ (מפקד כיתה) ראה את תפקידו בעיקר כמחנך ולכן ניסה לפתור כל בעיה בשיחות אישיות. חייליו קבלו זאת באהבה ואף לקחו את דבריו כדרך חיים.

סמ”ר אילון נהרג בתאונת אימונים בי’ בשבט תשס”ד, סמוך לישוב ברוכים בצפון הגולן. במהלך תרגיל בו השתתפו צוותים מחטיבת גבעתי יחד עם כוחות שריון מחטיבה 188 נגמ”ש מסוג פומה מחץ בטעות את ג’יפ ההאמר בו היה אילון והוא וחברו לצוות, שי אינדישהו אבבה, נהרגו כתוצאה מהתאונה.

אילון השאיר אחריו הורים, סבים, סבתות, אחיות: מאיה, אדוה, אוריה, טל וברקת ואחים אריק ובנימין.

אילון השאיר אחריו גם יצירות כתובות, מעניינות ומאתגרות כדוגמת הקטע הבא, שמותיר טעם של עוד.

“רציתי רק לרחף מעל, פה בסביבה ולא לגעת באמת הרי יש פה אחרים שזה עלול להפריע להם. לא, לא תכננתי בכלל להשאיר פה חותם או לקבוע שיאים של מעשים, מנהגים או דרכים. אבל בסוף יצא שלא רק שאיני יכול לרחף גם אם יכולתי הייתי מתפתה ונופל. הלכו פה כבר הרבה והכל כל כך דרוך, נדרס ומאוס וכבר אפילו שפני-הסלע יודעים מתי הייתה ומתי כבר לא תהיה סכנה, וזה כבר לא משנה להם והם לא מתעקשים על הבית שלהם. ישנם מקומות שאתה רק רוצה להיפגש לגעת לא לגעת ושלא ידעו שהיית ושלא יכירו אותך אחר כך אבל לך ובשבילך כבר הכל קרה ואין סיבה לא להגיד אה, כבר הייתי שם ואם תבוא לשם אי פעם שוב הכל יהיה מחדש כי את חותמך הבלתי נראה רק אתה תוכל לזהות. מתוך אותה נפילה שהייתה אמורה להסתיים בקרקע המשכתי לים שם אתה נופל גם בצורה אופקית והלוואי ונפילתי הייתה מסתיימת שם. אם אנחת אי פעם על אבל (ושיקרה עכשיו) אצעק. נקווה שמישהו ישמע ויבוא…”

חבל על דאבדין ודלא משתכחין.

אתר לזכרו של אילון:

www.tora-manhiga.org.il/eilonsite/index.htm

רס”ן יובל וינשטיין ז”ל

בן עליזה ושמואל
נולד במגל
ב-כ”א בתשרי תשכ”ו , 5/10/1966
התגייס ב 20.1.1985
התגורר בערד
נפל בקרב
ב-י’ בכסלו תשנ”א , 26/11/1990
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: הר דב
באזור: לבנון
נקבר בערד
הותיר הורים, שני אחים – איתמר ואמיתי
ואחות – נירית

קורות חיים

נולד ב- 5.10.1966 בכור למשפחת וינשטיין מקיבוץ מגל שאליו עלו הוריו בוגרי תנועת נוער

ארגנטיני. כשיובל היה בן שלוש אחיו אמיתי נולד, כעבור כמה חודשים הוריו החליטו

לעזוב את הקיבוץ. ילדותו של יובל עברה כמו כל ילדות של צבר ממוצע. הוא היה תלמיד

טוב וספורטאי מצטיין בכל התחומים שעסק. כבר בכיתה ד’ החל לשחק כדור-יד עם קבוצת

חברים שעד גיוסם היוו את הפועל ערד. עיסוקו בכדור-יד לא מנע ממנו לשחק כדורגל בגיל

11 . בתיכון התגבשה קבוצת חברים שאיתם עבר דרך ארוכה מתנועת הנוער דרך קבוצת

הכדור-יד ועד סיום התיכון.

בכיתה י”א החליטו יובל ומאיה להיות חברים ועד ליומו האחרון לא ניפרדו. יובל היה רב

גוני מאוד, החל במערכת יחסים שהיה מסוגל לפתח עם מבוגרים ותוך כדי כך היותו אח

בוגר מבין ופותר בעיות לאחיו אמיתי, נירית ואיתמר.

לאחר סיום קורס חובשים עבר לפלוגת החה”ן של החטיבה. הוא עבר בה את כל השלבים

וביניהם קורס קצינים וקורס ממפ”ים. יובל היה בחור חמד, בן לדוגמה, אח במלוא מובן

המילה, חבר נאמן ומעל לכל בן-אדם אמיתי.

יובל נפל ב- 26.11.1990 בקרב בלבנון עם מחבלים כשהסתער בראש חייליו.

אנחנו מאוד מתגעגעים אליו.

“נינג’ות לא בוכות” – כתבה מ2018 על יובל ומשפחתו

סמ”ר גיא טל ז”ל

נולד באוגנדה
ב-י’ באדר ב’ תש”ל , 18/3/1970
התגייס ב 24.10.1988-
התגורר ברמת גן
נפל בקרב
ב-י’ בכסלו תשנ”א , 26/11/1990
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: הר דב
באזור: לבנון
נקבר בחולון
הותיר אם ושלוש אחיות – סמדר, רקפת
וסיגל

קורות חיים

גיא נולד באוגנדה 18/3/1970 . בן ראשון אחרי שתי בנות. מהר מאד נתגלה כילד גדול

מימדים ורחב לב. תכונות שליוו אותו לאורך כל השנים. על פניו חיוך תמידי המשלב ילד

ביישן וגבר חזק. גם בילדות וגם בתקופת הנעורים עמד בראש חבורות למעשי קונדס, עזרה

וקטטה. התגייס מתוך עיקרון מושלם לתרום ושנא כל מה שנקרא השתמטות. היה נאמן

למעשי ולמוחשי ופחות לתאוריה, לכן היה חייל נאמן לעיקר ופורק כל עול כשמדובר

בסתם תיזוז קצר. לאורך כל חייו ושירותו הצבאי, היה גיא שלם עם מעשיו ועם המוטל

עליו בתוך הכלל או הפרט. אפיינה אותו, מאז ילדותו, תכונה בולטת של עזרה ותמיכה ללא

היסוס וללא שאלות מיותרות. המילה כבוד היתה שזורה בחייו ובדרכו, ידע לתת אותה

וקיבלה בשמחה מכל אחד. ידע לעמוד על שלו בעקשנות, דבר שלפעמים דרש ממנו מאמץ

כביר העיקר שלא יודה בטעותו. גיא אהב את החיים ולא חשב על המוות, למען האמת איש

אינו חושב עד כמה המוות קרוב אליו עד שלא פוגשו על מפתן ביתו.

גיא נפל בלבנון ב – 26/11/1990 בהיתקלות עם מחבלים.

סמ”ר עופר חרוש ז”ל

בן מזל ואברהם
נולד בירושלים
ב-כ”ו בסיון תשל”ג , 16/6/1974
התגייס ב 23.11.1992
התגורר בירושלים
נפל בפעילות מבצעית
ב-כ”ג באלול תשנ”ד , 29/8/1994
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: מוצב דלעת
באזור: לבנון
נקבר בירושלים – הר הרצל
הותיר הורים ואחים – אייל, דרור וכפיר

קורות חיים

נולד ב 16- ביוני 1974 , בביה”ח הדסה הר הצופים בירושלים. בן למזל ואברהם ואח לדרור

אייל וכפיר.

כמו רוב בני גילם נהגו עופר וחבריו, לבלות שעות ארוכות במגרשי הספורט וכך זכור עופר

לכולם, כילד בלונדיני, יפה ושזוף החוזר אל ביתו תוך כדי הקפצת כדור.

מוקף בחברים רבים וטובים סיים עופר את הלימודים בביה”ס היסודי “יאנוש קורצ’אק”

בגבעה הצרפתית והמשיך את לימודי התיכון בביה”ס “רנה קסין” ברמת אשכול.

עופר לא היה מעולם תלמיד מצטיין, אך יחסו ללימודים היה רציני ובוגר מתוך רצון עז

למצות את יכולתו ולהצליח. בימי התיכון השקיע עופר שעות רבות במשחק הכדורסל

באגודת הספורט ובנבחרת ביה”ס “רנה קסין” ואף תפקד כמאמן.

הימים שלפני הגיוס היו עליזים ושוקקי חיים. טלפונים בלי סוף, מסיבות, טיול בכמה

מדינות באירופה ובילויים שיימשכו מאוחר יותר רק בסופי שבוע בהם הגיע עופר הביתה.

יום הגיוס ה 23- בנובמבר 1992 , היה קשה לכולנו בגלל הפחד שנפשו העדינה והטובה של

עופר תקשה עליו בשירות הקרבי המפרך. עופר בחר לשרת בפלוגת ההנדסה – חה”ן של

חטיבת “גבעתי” בה שירת דרור האח הבכור. תוך מספר חודשים הפך הילד – נער לחייל

שרירי אהוב על חבריו ליחידה. ימי השירות עברו במהירות סוף טירונות סוף טירונות

יחידה, סוף מסלול עד הפעילות המבצעית האחרונה.

בכ”ג באלול תשנ”ד ה 29- באוגוסט 1994 , נהרג עופר בן עשרים מירי מחבלי החיזבאללה

במהלך יציאה למארב ממוצב דלעת על אדמת לבנון הארורה.

נקבר בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים.

חיינו השתנו. עופר לא יבוא יותר. רק הזכרון של פני המלאך ותמונותיו ילוו אותנו תמיד ויותירו בלבנו פצע שלא יגליד לעולם.

ת.נ.צ.ב.ה.

סרטון לזכר עופר:

סמל יעקב קובי מזרחי ז”ל

בן רבקה ויוסף
נולד בירושלים
ב-כ”ג בחשוון תשמ”ד , 30/10/1983
התגייס ב 17.7.2002-
התגורר במטע
נפל בפעילות מבצעית
ב-כ’ באייר תשס”ד , 11/5/2004
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: זייתון
באזור: רצועת עזה
נקבר בירושלים – הר הרצל
הותיר אם וחמישה אחים

קורות חיים

קובי מזרחי, בן 20, מהמושב מטע שליד בית-שמש, היה בן זקונים במשפחה בת 5 ילדים. עשרות מתושבי מטע הגיעו לביתו כדי לנחם את אמו, שהתאלמנה מאביו לפני שנים רבות.

האם סיפרה בדמעות כי היא אמרה לו בעבר שהיא דואגת בגלל השירות שלו, אבל הוא נהג להרגיע אותה במלים: “אל תדאגי אמא, אני גבר שבגברים”.

קובי, שראה הצלחה רבה בלימודיו, המשיך לכיתה י”ג במכללה הטכנולוגית להנדסאים בגן יבנה. משפחתו עודדה אותו להמשיך לשנת לימודים נוספת, י”ד, אך קובי חש שאינו ממצה את עצמו וחשש שאם ימשיך במסלול זה, לא יתקבל ליחידה קרבית בה כה רצה לשרת. ”הוא היה מורעל על הצבא ולא הפסיק לדבר על זה שצריך לתרום ולתת למען המדינה כמה שיותר”, מעיד חיים, בן-דודו וחברו הקרוב. נחישותו הרבה של קובי ודבקותו במטרה שהציב לעצמו צלחו, ועל אף סירובה של אמו לחתום על המסמכים הדרושים הודיע: “… אני הולך לקרבי ועד הסוף ושום דבר לא יעצור בעדי”.

עם גיוסו לצה”ל בחודש מרץ 2002, התקבל ליחידת “שועלי שמשון”, שובץ לפלחה”ן ולא היה מאושר וגאה ממנו כשסיים את מסע הכומתה וקיבל ממפקדיו את הכומתה הסגולה.

קובי, שבלט בכריזמה המיוחדת שלו, הפך עד מהרה לעמוד התווך של הצוות. הוא היה מלא שמחת חיים, אהב את חבריו ואלו החזירו לו אהבה. את אמו המודאגת נהג להרגיע במילים: “אל תדאגי, אימא, אני גבר שבגברים”, ומבטו מלא הביטחון לא הותיר מקום לספק.

קובי זכה בהערכת המפקדים והחברים והכול ניבאו לו עתיד גדול בצבא. אחד ממפקדיו סיפר כי ברגעים שבהם היה קשה לכולם קובי היה “נותן שאגה” ומעלה את המורל. “הוא לא יכול היה לראות עצב או חולשה”, מעיד המפקד, ומוסיף אחד החברים: “קובי היה משכמו ומעלה. … מחייך לכולם, אף פעם לא ראו אותו עצוב”. במהלך שירותו קיבל כאות הערכה את הכומתה של מפקד המחלקה, אך כיוון שהיה צנוע כל כך, לא סיפר זאת לחבריו והם שמעו על כך רק לאחר מותו.

כשקובי נהג לומר “טוב למות בעד ארצנו”, הוא התכוון לכל מילה. עבורו, לא הייתה זו קלישאה אלא האמת לאמיתה. קובי תפר את דגל ישראל באפודו, בארנקו נמצאו המנון המדינה והמנון “גבעתי” וביד אמונה צייר את סמל היחידה שכה אהב. שלושה שבועות לפני נפילתו, ביום העצמאות של מדינת ישראל, זכתה יחידתו בציון לשבח מאת הרמטכ”ל על פעילותה נגד הטרור ברצועת עזה.

קובי הספיק לשרת ביחידה שנה וחודשיים. בתקופה זו הכיר את נתנאלה ובין השניים התפתחה וצמחה אהבה גדולה. התכניות והשאיפות לעתיד היו רבות

בן דודו של קובי, חיים גנון, סיפר כי הוא היה “מורעל” על הצבא, והמשפחה ציפתה לפגוש אותו בסוף השבוע אז אמור היה לצאת הביתה. “אנחנו לא מעכלים, אין לנו מלים לתאר את הילד הזה”, אמר גנון.

אלעד, חברו של קובי, שלמד שכבה מעליו, בבית הספר החקלאי עין כרם בירושלים, סיפר: “הוא היה משכמו ומעלה, ואני לא אומר את זה בגלל מה שקרה, הוא באמת היה כזה. מחייך לכולם, אף פעם לא ראו אותו עצוב. בהמשך הייתי מעין חונך שלו בלימודי הנדסאים במכללה הטכנולוגית גן יבנה. קובי התחיל י”ג ובאמצע הוא אמר שהוא לא ממצה את עצמו מספיק. הוא רצה נורא להיות קרבי ואם היה ממשיך בלימודים, בטוח שהיה תומך לחימה. מאז שקיבלתי את הבשורה מחבר משותף, אני לא מפסיק לבכות”.

סמ”ר יעקב (ז’לקו) מרוויצה ז”ל

בן רוז’יצה וולדקו
נולד ביוגוסלביה
ב-י”ג בתשרי תשל”ט , 14/10/1978
התגייס ב 3.9.2002-
התגורר בהמעפיל
נפל בפעילות מבצעית
ב-כ’ באייר תשס”ד , 11/5/2004
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: זייתון
באזור: רצועת עזה
נקבר ביוגוסלביה
הותיר אם ואחות

קורות חיים

יעקב ז’לקו מרוויצה נולד ב 14- באוקטובר 1978 בעיר בלגרד ביוגוסלביה. בילדותו היה מלא חיים, ילד שובב, נחמד, חביב על כולם וחסר דאגות. עם שערו הבלונדיני והחיוך הכובש אי אפשר היה שלא לסלוח לו על כל מעשה קונדס שעשה. שנה לפני שהתחיל את לימודיו בבית הספר יעקב עבר עם משפחתו לעיר נוביסד, שם אביו עבד בצי הסוחר של יוגוסלביה ואימו עבדה כאדריכלית.

כאשר מלאו ליעקב 10 שנים אביו נפטר באופן פתאומי וחייו קיבלו תפנית משמעותית. אמו, כאם חד הורית, עבדה קשה בכדי לספק לו ולאחותו הגדולה ממנו בשנה, את הטוב ביותר. המשפחה נאלצה להתמודד עם עוד מכשולים רבים כאשר יוגוסלביה החלה להתפלג. תקפו את המדינה שנים של חוסר ודאות, מלחמה והרס.

החיים נעשו קשים לכל תושבי יוגוסלביה אך אנשיה הרגישו שאסור להם לוותר ושהם חייבים להמשיך הלאה וכך גם יעקב ומשפחתו.

יעקב למד בתיכון במגמת הנדסאות ותכנון בניין. הוא היה נער נמרץ ואהוד, תמיד היה במרכז העשייה החברתית. אחד מתחביביו העיקריים של יעקב היה ספורט, הוא אהב את כל סוגי הפעילות הגופנית. התאמן בחתירה, בכדור-סל, צלילה, טיפוס הרים, אגרוף ובגיל 16 נפגש לראשונה עם אחת האהבות הגדולות שלו – הג’ודו.

יעקב ראה בג’ודו מקור לפיתוח הגוף, הנפש והשכל כאחד. בכל הזדמנות היה ניתן למצוא אותו מתאמן. לפני בית הספר, אחריו ובחופשים. במהרה הפך יעקב לאלוף סרביה בג’ודו ומקום שני בכל יוגוסלביה. אך יעקב לא אהב להתחרות, הוא לא רצה רק לפתח טכניקות אלא ראה בספורט אומנות.

יעקב היה גם איש ספר. הוא אהב לקרוא וללמוד כל שניתן על מדינת ישראל, בנוסף אהב לשיר והוא אף בורך ביכולות ווקליות גבוהות.

אחרי שסיים את התיכון החל ללמוד באוניברסיטה וסיים תואר ראשון בחינוך גופני.

אך אז פרצה שוב המלחמה וארגון “נאטו” החל להפציץ את יוגוסלביה. יעקב ומשפחתו החליטו לא לברוח ולא להיכנע. כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה התגייס יעקב לצבא היוגוסלבי שם שירת במשך שנה, ביחידה מובחרת העוסקת באבטחת אישים. עם שחרורו של יעקב מהצבא השתפר המצב הפוליטי ביוגוסלביה והמשטר הטוטליטארי נוצח על ידי הדמוקרטיה והאווירה במדינה החלה להיות יותר אופטימית.

יעקב חלם להגיע למדינת ישראל וכשראה שמשפחתו בטוחה החל לחשוב על עליה לארץ. משפחתו מאד דאגה לו והם לא רצו שיעבור לישראל, מדינה שסובלת עדיין ממלחמות וטרור ולכן הציעו שיעבור לגור בארצות הברית, לפני שהוא מחליט לעבור לישראל. ואכן יעקב שמע לבקשת משפחתו, אך לאחר תקופה קצרה החליט להגשים את חלומו ולעלות לישראל, מדינה שמבטיחה בית לעם היהודי ומבטלת אפשרות שתפקוד את העם היהודי שואה, פעם נוספת.

יעקב הרגיש שהוא חייב להירתם ביחד עם תושבי ישראל למלחמה על הגנת המולדת. בפברואר 2002 נחת יעקב בישראל. הוא למד באולפן בקיבוץ מעגן מיכאל ולאחר כחצי שנה התגייס לצה”ל, שם עבר טירונות משולבת עם קורס בעברית, במחווה אלון. במהלך הטירונות התבלט יעקב כחייל מצטיין, מלא מוטיבציה וערכים.

יעקב התחייב לשירות של 3 שנים, למרות שבפועל נדרש לשרת תקופה של חצי שנה בלבד, בשל עברו וגילו המבוגר, 23 , באותו הזמן.

באותה תקופה חלם יעקב להגיע ליחידה מובחרת ונהג לומר: “אני לא יודע עברית כל-כך טוב ולכן אני לא רוצה לדבר ציונות אלא לעשות ציונות”.

יעקב שירת תחילה בצנחנים ולאחר מכן עבר קורס חובשים, שירת כחובש בכלא מגידו ולאחר מאמצים רבים הצליח להגיע לפלחה”ן גבעתי ולהגשים את חלומו לשרת כלוחם

ביחידה מובחרת. כאשר היה משוחח עם בני-משפחתו בחו”ל נהג לספר להם על חייו וחוויותיו בארץ ומעולם לא ציין את הקשיים שעברו עליו בשל היותו חייל בודד ועולה חדש. הוא לא פסק מלדבר על יופייה של המדינה, על-כך שיש לו חברה בארץ שהוא כל-כך אוהב ושהוא מוקף בחברים רבים ואנשים טובים.

יעקב היה מאושר בארץ. הוא הרגיש שלם רק דבר אחד היה חסר לו לידו – אימו ואחותו. הוא ניסה ללא הרף לשכנע אותן לעבור ולגור עימו, אך לא הספיק למלא משאלה זו. יעקב שאף להקים משפחה בישראל ולהכות שורשים במדינה.

הוא רצה שיהיה לו בית עם גינה וחמישה ילדים, אך כיוון שהבין שלא יוכל להיות קצין ולהמשיך בקריירה צבאית רצה להשתחרר מהצבא ולהקים מועדון ג’ודו במטרה לחנך את הדור הצעיר על ערכי הנתינה, אהבת העם והארץ. אך כל חלומותיו נגדעו ב 11- במאי, כאשר נהרג ביחד עם 5 חבריו בשכונת זייתון שבדרום רצועת עזה, בעקבות פיצוץ נגמ”ש במהלך מבצע. יעקב נקבר בבית הקברות היהודי שבעיר נוביסד, ביוגוסלביה, לפי בקשת אימו ואחותו. הוא היה בן נהדר, אח מקסים וחבר נאמן.

יעקב היה אדם מדהים והוא וחמשת חבריו לנשק ישארו גיבורים לעד. יעקב חסר עד מאד לכל מי שזכה להכירו.

יהיה זכרו ברוך

סמל איתן ניומן ז”ל

בן שרה ומיכאל
נולד בירושלים
ב-ט’ בניסן תשמ”ג , 23/3/1983
התגייס ב 24.3.2003-
התגורר בירושלים
נפל בפעילות מבצעית
ב-כ’ באייר תשס”ד , 11/5/2004
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: זייתון
באזור: רצועת עזה
נקבר בירושלים – הר הרצל
הותיר הורים ושני אחים – גדעון וצבי

קורות חיים

בן שרה ומיכאל-עזרא. נולד ביום י’ בניסן תשמ”ג ( 23.3.1983 ) בירושלים. אח לצבי ומאיר-גדעון. מילדותו בלט תמיד במעשי החסד שעסק בהם: ארגון חבילות מזון לנזקקים וחונכות לילדים ממשפחות מצוקה. בנערותו היה איתן מדריך מסור מאוד לחניכיו בתנועת “בני עקיבא”. איתן אהב לטייל בשבילי ארץ-ישראל לאורכה ולרוחבה עם מצלמתו, כשהוא שר שירי ארץ-ישראל.

איתן למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי “רמות א'” ובבית-הספר התיכון “הימלפרב”. בתום לימודיו התלבט איתן בין שלוש אפשרויות: גיוס לצה”ל, לימודי קודש ושירות צבאי במסגרת ישיבת הסדר, או דחיית השירות ולימודים במסגרת מכינה קדם-צבאית. איתן בחר להצטרף לשנת לימודים במכינה הקדם-צבאית “חמדת יהודה” שבבקעת הירדן ואף המשיך בלימודיו שנה נוספת.

בעת גיוסו לצה”ל במרס 2003 היה בן עשרים. איתן אהב את הצבא והאמין בצדקת הדרך. הוא רחש אמון וכבוד למפקדיו ולחיילים שעימם שירת.

ביום כ’ באייר תשס”ד ( 11.5.2004 ) היה איתן בדרכו חזרה לבסיס לאחר משימה בעזה. במשימה זו הוטל על איתן ועל חבריו לפוצץ מפעלים שבהם מיוצרים טילים, שרבים מהם נפלו בעיירה שדרות וביישובי האזור. הנגמ”ש שבו נסע נפגע פגיעה ישירה. סמל איתן מרדכי ניומן נפל והוא בן עשרים-ואחת.

הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

איתן אהב את החיים ומיצה כל רגע עד תום

סג”מ עופר צפריר סטרינסקי ז”ל

בן רות ואברהם
נולד בירושלים
ב-כ”ב באב תשכ”ח , 16/8/1968
התגייס ב 17.2.1987
התגורר בירושלים
נפל בעת מילוי תפקידו
ב-ו’ בטבת תשמ”ט , 14/12/1988
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: מצפה רמון
באזור: השפלה הדרומית והנגב
נקבר בירושלים – הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 10 , שורה: 8, קבר: 2
הותיר הורים ושלוש אחיות – סיגל, תמי ואירית

קורות חיים

עופר נולד ב- 16/8/68 בירושלים בשכונת בית הכרם. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר “יפה נוף” ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר “זיו”, מחזור א’. עופר אהב לטייל בארץ והיה חבר בחוגי הסיירות של “בית נחמיה”. הוא אהב ספורט, צלילה ובילויים. כשהתגייס לצבא (פברואר 87 ‘), התנדב לחטיבת גבעתי לפלוגת החה”ן. לאחר סיום מסלול אימונים קשה, אופייני לחטיבה, נשלח לקורס מ”כים אותו סיים כחניך מצטיין. מכאן, נשלח בזימון ישיר לקורס קציני חי”ר. ביום 14/12/88 , ו’ טבת תשמ”ט, בהיותו צוער, מצא עופר את מותו בתרגיל אימונים בשדה, באזור ואדי נפחא.

על עופר כתבו חבריו (מתוך אלבום פלחה”ן גבעתי):

קשה לסכם את עשרים ואחד החודשים, בהם למדנו להכירך. קשה יותר להאמין, שאנו נפרדים ממך, ומה שישאר לנו מעתה, זה רק הזיכרון. היית ה”דלק” של הצוות, ולעיתים קרובות, ה”מנוע” עצמו. מזגך הסוער, היחס החם לסובבים אותך, השקפת עולמך הברורה והפסקנית, היושר והצדק, כל אלה אפיינו את אישיותך. מכל השיחות, החלומות, הדיבורים של “איך ומה נעשה…”, בחיים בצוותא, למדנו להעריך אותך.אהבנו אותך, עופר.

צוות אורן, חה”ן “גבעתי”, פברואר 87′.

סמל אדרון עמר ז”ל

בן עמליה ודניאל
נולד באילת
ב-ז’ באדר ב’ תשמ”ד , 11/3/1984
התגייס ב 25.3.2003-
התגורר באילת
נפל בפעילות מבצעית
ב-כ’ באייר תשס”ד , 11/5/2004
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: זייתון
באזור: רצועת עזה
נקבר בירושלים – הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 7, שורה: 11 , קבר: 6
הותיר הורים, אחות – אביגל ושני אחים תאומים – זוהר ושחר

קורות חיים

אדרון בן עמליה ודניאל, נולד ביום ז’ באדר ב’ תשמ”ד ( 11.3.1984 ) באילת. בן בכור להוריו, אח לאביגל ולתאומים שחר וזוהר. אדרון נולד בז’ באדר, התאריך המיוחס ללידתו והיעלמותו של משה רבנו.

שמו, שניתן לו על ידי אביו, מורכב משתי מילים: אדר, החודש שנולד בו ורון, שמחה = אדרון. “משנכנס אדר מרבים בשמחה”.

כבר בינקותו בלט אדרון כתינוק מיוחד, יפה, סקרן וחברותי. בגיל שנה וחצי החל לדברודיקלם סיפורים שלמים ושירים ששמע מהוריו.

בגני הילדים שלמד בהם אובחן כילד בעל יכולות גבוהות בהבעה, מנהיג המוביל את ילדי הגן. אחת הגננות אמרה: “את אדרון אני מקווה לפגוש בעוד מספר שנים. הוא יהיה סופר דגול או ראש ממשלה”.

בבית-הספר היסודי “אופיר” היה אדרון תלמיד מצטיין. הוא אובחן כילד מחונן ולמד יום בשבוע במסגרת “מכללת אילת” בפרוייקט מיוחד לילדים מחוננים, שנלמדו בו נושאי העשרה. גם בבית-הספר היה אדרון לדמות מובילה חברתית, כל התלמידים רצו בחברתו והוא נענה תמיד לכולם.

תחומי העניין של אדרון היו מגוונים: הוא עסק בספורט, אהב את הטבע והנוף לסוגיו, אהב את הים, טייל ברחבי הארץ וגילה בקיאות בזיהוי מקומות ואתרים, זיהה צמחים, הכיר בעלי חיים ומאוד אהב לצייר.

אדרון ניחן בכשרון כתיבה והרבה לכתוב. בכיתה ה’ כתב בעיתון בית-הספר על נושא השלום: “שלום זו מלה שקיבלה משמעות/ שלום זו מלה שקרובה להתגשמות/ שלום זה חלום, שלום זו ברכה/ שלום מלא בהתרגשות ושמחה.// השלום מתקרב ולאט לאט אנו משלימים עם האויב/ שלום בין אנשים, שלום בין כולם והשמחה בחינם/ אז בואו כולם יחדיו ונעשה שלום עכשיו”.

כשהיה אדרון בכיתה ו’ המשפחה עברה להתגורר בפתח תקווה, שם למד בבית הספר היסודי “הדר”. גם שם בלט אדרון מבחינה לימודית וחברתית והיה לאהוב השכבה. לאחר שנה שבה המשפחה לאילת ואדרון המשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים והתיכון “אלון”.

בכיתה ז’ הצטרף לקבוצת הכדורגל העירונית והפגין כשרון רב ויכולת משחק טובה, אך יותר מכל בירך המאמן על הימצאותו בקבוצה בשל יכולתו לגבש ולאחד את חבריה. בסוף השנה נאלץ אדרון לפרוש מהקבוצה עקב פציעה קשה בידו. במסגרת כתיבת עבודות בכיתה ח’ בחר אדרון לכתוב על “תעלומת היעלמותה של הצוללת ‘דקר'” ובמסגרת העבודה נסע עם אביו לבית-העלמין בהר הרצל בירושלים, שבו מוצבת האנדרטה לזכר חללי הצוללת. שם בחן וחקר מקרוב, תיעד וצילם תמונות משמעותיות לעבודה. על עבודה זו קיבל ציון 100 והערכה כי “לא ניכר שעבודה זו נכתבה על-ידי תלמיד כיתה ח'”.

בכיתה ט’ נבחר אדרון לצאת במסגרת השל”ח לקורס מש”צים, שבו הרחיב את ידיעותיו בכל הקשור באהבתו לארץ ולטבע ופיתח את יכולת המנהיגות הטבעית שלו. נוסף לכך הרחיב את חוג חבריו ויצר קשרים עם חברים חדשים שליוו אותו גם לאחר הקורס. בכיתה י’ למד בכיתה המוגברת ובמבחן בגרות בהיסטוריה קיבל את הציון הגבוה בשכבה. ,באותה שנה אדרון נבחר ונשלח לקורס מנהיגות צעירה במסגרת פרוייקט DAEL, המכשיר מנהיגים צעירים שנבחרו בקפידה מכל רחבי הארץ. בתקופה עמוסה זו בחייו הקפיד אדרון להעניק לכל אחד מבני המשפחה את מלוא תשומת-הלב שלו וזמן איכות. לאחיו הצעירים, שחר וזוהר, הקדיש זמן ויחס רב, הדריךאותם ובילה עימם במשחקי כדורסל ובטיולים. לאחותו אביגל היה חבר קרוב ובילה עימהשעות בשיחות בנושאים משותפים. תמיד ידע למצוא את הדרכים והמלים הנכונות כדי לשכנע את אחיו לפעול בדרך הנכונה וסייע להוריו בחינוך אחיו הצעירים, והוא עשה הכל בהומור שנון ובדרך נעימה.

בכיתה י”ב בחר אדרון לכתוב עבודת גמר בסוציולוגיה בנושא “הקשר בין המוצא העדתישל בני הנוער בישראל לעמדותיהם וליחסם כלפי בני נוער ממוצא עדתי שונה”. עבודתו זו. זיכתה אותו בהערכה רבה מהבוחנת ובציון 100 בסיום הלימודים התיכוניים, נכתב על אדרון בספר המחזור: “אדרון עמר הוא הגאון של השכבה/ ללמוד למבחן בשבילו זאת בדיחה/ בין השיעורים את הכיתה מבדר/ את זמנו הפנוי מבלה בחדר הכושר/ מפתח שרירים ומתאמן כל היום/ אדרון כחבר לכל אמא חלום”.

במהלך שנת הלימודים האחרונה החל אדרון להתכונן מבחינה גופנית לשירות משמעותי ביחידה מובחרת בצה”ל. בכל הזדמנות דיבר על כך שהשירות בצבא הכרחי וחשוב ובלעדיו לא קיימת הצדקה להיותנו אזרחים במדינה.טרם גיוסו לצה”ל עבר בהצלחה גיבושים ליחידות מובחרות ובשל כך נדחה גיוסו למועד. היותו בן 19 ביום 25.3.2003 גויס אדרון לצה”ל. הוא דחה כל תפקיד שהוצע בטענה שהתפקיד אינו קרבי דיו. לבסוף בחר להתנדב לסיירת חטיבת “גבעתי”. מסלול הכשרתו כלוחם בסיירת היה קשה, מפרך ומתיש, בשל אופי פעילותה של היחידה המיוחדת. לבני המשפחה סיפר אדרון את הסיפורים ה”נחמדים” הקשורים בפעילות ומעולם לא הדאיג אותם בקושי או בסבל שעבר.

ביום כ’ באייר תשס”ד ( 11.5.2004 ) נפל סמל אדרון עמר בקרב ברצועת עזה והוא בן עשרים. עימו נהרגו עוד חמישה לוחמים: סמ”ר עופר ג’רבי, סמ”ר יעקב מרוויצה, סמל אביעד דרעי,

סמל קובי מזרחי וסמל איתן ניומן. אדרון הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

עמליה, אמו של אדרון, בחרה לתאר אותו במלות השיר “מה אברך”: “בני בורך בחיוך שכמוהו כאור, בעיניים גדולות ורואות, בלב שמרגיש את כל המראות, ברגליים רוקדות עד אין קץ, בנפש שזוכרת את כל הלחנים, ביד שאוספת צדפים על החוף, באוזן קשובה לגדולים וקטנים. זה הילד לו מתפללים ומייחלים, כדברי חנה בספר שמואל ‘אל הנער הזה התפללתי ויתן אלוהים לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו'”.

אחד מחבריו הרבים של אדרון כתב: “הדבר הראשון שאני רוצה שתדע הוא שאני אוהב אותך יותר מהכל, יותר מהחיים, אתה פשוט גדול מהחיים. בגלל זה כל כך קשה, בגלל זה הכאב כל כך גדול. אני רוצה שתדע שהיית לכל אחד ואחד מאיתנו יותר מחבר. אתה דמות נערצת שלמדנו ממנה. אני מודה לאלוהים שזכיתי להיות חבר שלך”.

בני המשפחה כותבים: “אדרון, עבורנו אתה כל מה שרצית להיות, שאפת, חלמת ויכולת. בשבילנו אתה תמיד מלך העולם”.

סמל צחי איטח ז”ל

בן יפית ואריה
נולד בבאר שבע
ב-כ”ז בתשרי תשמ”א , 7/10/1980
התגייס ב 15.3.1999-
התגורר ביבנה
נפל בקרב
ב-ה’ באדר א’ תש”ס , 11/2/2000
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: בופור
באזור: לבנון
נקבר ביבנה
הותיר הורים, אחיות: אתי וליהי ואח:עמוס

קורות חיים

נולד בדימונה בשנת 1980 , בנם הבכור של יפית ואריה איטח, אחיהם של אתי, עמוס וליהי.

צחי אהב את עיר הולדתו ומרחבי הנגב הפרוסים סביבה. במהלך חייו התגורר במצפה רמון, אליה נדדה המשפחה בעקבות שירותו הצבאי של אביו אל”מ מיל’ אריה איטח בבית הספר לקצינים.

כבר מגיל צעיר ספג אהבת ארץ ישראל, אהב לנגן על קלידים והעשיר עצמו בערכי בית הספר לקצינים.

בשנת 1997 עברה המשפחה להתגורר ביבנה וצחי ז”ל למד בתיכון גינסבורג בעיר, תלמיד מצטיין בהישגיו החברתיים, אהוב על חבריו ובני משפחתו.

נפל בקרב בבופור בלבנון בה’ באדר א’ התש”ס, 11 פברואר 2000.

יהי זכרו ברוך.

סמ”ר עופר ג’רבי ז”ל

בן צפורה ויצחק
נולד בפלמחים
ב-כ”ח באדר א’ תשמ”ד , 2/3/1984
התגייס ב-מרץ 2002
התגורר במושב בן זכאי
נפל בפעילות מבצעית
ב-כ’ באייר תשס”ד , 11/5/2004
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: זייתון
באזור: רצועת עזה
נקבר ביבנה
הותיר הורים, אחות – רעיה ושלושה
אחים – אבי, שלומי ואייל

קורות חיים

עופר, בן ציפורה ויצחק, נולד ביום כ”ח באדר א’ תשמ”ד ( 2.3.1984 ) בבסיס חיל האויר “פלמ”חים”, אח צעיר לרעיה, אבי ושלומי, כשהיה בן חמש וחצי נולד אחיו הקטן אייל. עופר גדל בבן זכאי. למד בביה”ס היסודי בקבוצת יבנה ולאחר מכן בביה”ס “ביאליק” ביבנה.

המשיך לחטיבת הביניים ע”ש “גינסבורג” ביבנה ומשם המשיך לימודיו בביה”ס הטכני של חיל האוויר. לאחר מכן במהלך כיתה י”א המשיך בביה”ס “אנקורי”. לקראת תום לימודיו החליט עופר כי את תקופת טרום הגיוס יבלה על חוף הים ובמקומות שאהב יחד עם האופנוע הצמוד שלו.

את ילדותו ובגרותו הקסומה בילה עופר בין ספסל הלימודים לנופים והסביבה הפסטורלית במרחבי המושב. רכב על טרקטורונים, אופנועים, טיולים בפרדסים ובשמורה ואהב החופש והמרחב.

בהיותו בן 13 היה עופר ילד מבוקש מאת סוכנויות המדיה השונות בשל יופיו, חיוכו ועיניו התכולות כמו הים, אהבתו. עופר הספיק להצטלם לפרסומות שונות בכלי התקשורת, אהב מאוד את החיים, לצלם בעצמו ואת המצלמה אשר תיעדה אותו.

עופר ינק עוד בילדותו, ילד מבית אבא (קצין בח”א) את אהבת הארץ, האדמה וההגנה על המולדת. עוד בטרם גיוסו טווה עופר את מסלול שירותו הצבאי בעקבות אחיו הגדול שלומי אשר שירת בפלח”ן גבעתי ושימש מודל הערצה וחיקוי עבורו.

בחודש מרץ 2002 התגייס עופר לצה”ל ובמאמצים כבירים ורצון עז להגיע לשרות בפלח”ן. לאחר גיבוש מפרך התקבל עופר והחל דרכו כלוחם בפלוגה. במהלך שנה וחודשיים סיים מסלול וקיבל את הסיכה (חנצ’יקון) עליה חלם. לאחר מכן יצא לקורס מפקדים ומשם המשיך לסמלים בכירים, הועלה לדרגת סמל ראשון וקיבל לפיקודו צוות צעיר אשר בראשו קצין, שאת מקומו אמור היה עופר להחליף.

חברתו מיטל ליוותה אותו עוד בטרם גיוסו לצה”ל ולא נפרדו מרגע שהגיע לחופשותיו הקצרות. בין מיטל, המשפחה וחבריו היה עופר מתמרן במהלך החופשות ומשתדל היה למצות כל רגע והזדמנות עם החבורה המגובשת מהצבא אשר להם הקדיש עופר חופשותיו (בצפון ובדרום הארץ). מקום מיוחד היה שמור לרותם חברו הטוב ממושב כפר הנגיד הסמוך אשר ביניהם היתה חברות נפש עמוקה.

דברי נתי מפקד הצוות וחברו של עופר: “לעופר היתה רוח לחימה ומוטיבציה גבוהה, רצון עז לתרום, היה איש מעשה בכל רמ”ח איבריו. נלחם על מה שהאמין ולא ויתר לרגע, היה נכון לשמוע ולקבל עצה גם מחבר וגם ממפקד. תמיד העלה חיוך באשר פנה, אצלו ואצל חבריו. ידע להעניק אוזן קשבת לפקודיו, לתמוך בהם, לשמש כמחנך. העריץ את אחיו שלומי, אהב את חברתו מיטל בכל מאודו”.

ביום כ’ באייר תשס”ד ( 11 במאי 2004 ), נפל עופר בפעילות מבצעית בכפר זייתון בעזה. בן 20 היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביבנה. הותיר אחריו הורים, אחות ושלושה אחים כואבים והמומים.

אחיו שלומי כתב: “איני יודע אם לצחוק או לבכות, אם לצעוק או לשתוק, אם לרוץ או לעמוד. הכל מטושטש ונראה כחלום. לפעמים חלום טוב ולפעמים חלום רע, איני יודע מה יותר טוב העבר או העתיד, המלחמה או השלום, השחור או הלבן. רק דבר אחד יודע אני שאת החורים אי אפשר לסתום.”

סמל אופיר קיט ז”ל

בן טינה ועומר
נולד בירושלים
ב-כ”ה בחשוון תשמ”ב , 22/11/1981
התגייס ב 15.3.2000-
התגורר בירושלים
נפל בפעילות מבצעית
ב-א’ בתמוז תשס”א , 22/6/2001
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: דוגית
באזור: רצועת עזה
נקבר בירושלים – הר הרצל
הותיר הורים ואח-יאיר

קורות חיים

אופיר נולד בירושלים בצהרי יום כ”ה מרחשוון התשמ”ב. בן שני אחרי ישראל להורים תינה ועומר.

גדל והתחנך בירושלים תחילה, עד כיתה ג’ בביה”ס ממ”ד ע”ש ברנדט, ביה”ס ע”ש הרב פרדס עד היסודי ואת התיכון סיים בביה”ס הימלפרב בבית וגן.

אופיר היה “הסנדוויץ'” בין האחים לאחר שלהורים נולד יאיר. אופיר אהב מאוד מוזיקה במיוחד להקות, חיפושיות, קווין, אלטון ג’ון וכאשר היה נכנס לבית אפילו הקירות הדוממים היו “מתעוררים לחיים”. אהב מאוד כדורסל ושיחק בקבוצות: הפועל ירושלים, מכבי ירושלים, רנה קסין ירושלים ונבחרת ביה”ס הימלפרב בו סיים את לימודיו במגמת ספרות. התכוון לאחר שירות צבאי ללמוד משפטים. (זה באמת התאים לשכלו “החריף”). בעזרת שמחת החיים המיוחדת בה התברך אופיר, הצליח להוציא את הוריו מהמשבר הקשה בו היו שרויים בעקבות אובדן הבן הבכור חיים-ישראל כאשר אופיר היה בן 11 וחצי.

מגיל 15 אופיר השתלב בחברת “אדידס” תוך כדי שילוב עם לימודיו בהימלפרב, והיה ממארגני תחרויות הסטריט-בול בכל הארץ מקרית-שמונה ועד אילת ומאותו היום הפך את הבית לחמ”ל “אדידס” כאשר קישט את כל הבית בסמלי “אדידס” והלביש את כולם בבגדי “אדידס”.

התגייס לפלחה”ן גבעתי במרץ 2000 והחשיב את פלחה”ן כמשפחתו וביתו השניים. עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה הצוותים הפסיקו את מסלולם וירדו לרצועת עזה, תחילה בכפר דרום ואחר-כך לדוגית. ביום שישי א’ בתמוז בשעה 14:25 אופיר וחברו אביב איזק ניגשים לחלץ ג’יפ שהתחפר בחולות החוף שיקמה וכאשר הם היו במרחק 17 מטר מהג’יפ המחבל מחליט להפעיל את המטען (כ 35- ק”ג חומר נפץ). אופיר ואביב נהרגים מההדף במקום. הג’יפ היה בדרכו לחוף שיקמה ששהו בו באותו הרגע כ- 250 איש.

להלן 2 ציטוטים קצרים מפי המחנך מר שאול וידר ומנהלי שיווק חב’ אדידס מיכל וג’ואי. דברים שנאמרו לזכרו ע”י שאול וידר מחנך כתה י”א-י”ב בביה”ס התיכון הימלפרב בירושלים:

“אופיר היה מוכר בכל בית הספר בהיותו ספורטאי מצטיין, רכז נבחרת הכדורסל בבית הספר, שהוביל את בית הספר לראשונה לאליפות הארצית של בתי ספר התיכון בכרמיאל (קיץ 1999 ). למרות שהדבר דרש נתינת זמן ומאמץ, הדבר לא פגע בשאיפתו להצטיין, להצליח בלימודים ולהשיג תעודת בגרות טובה. אופיר למד במגמת ספרות שם ביטא את עולמו הפנימי המגוון ומורכב. בנוסף שיחק בקבוצת תיאטרון של כיתות י”ב שם ביצע תפקיד מרכזי ששיקף את כשרונו הגדול בתחום הדרמה והמשחק. תחום אחד ממספר תחומים שהיה מוכשר בהם. מעמדו החברתי בכיתה היה בעמדת השפעה של תרומת מצב רוח טוב ואופטימיות תמידית לכל חבריו ומוריו”.

ג’ואי: “בקיץ 96 ‘ הצטרף אופיר לעבודה בטורניר הסטריטבול של אדידס שנערך בירושלים, מרגע זה ואילך נקשרה נפשו בפעילות המותג בארץ, והיה לעובד מן המניין בארגון והפעלת ארוע הספורט של החברה. כל ימות השנה, ימי חול וחגים, ימי גשם וחמסין, מקרית-שמונה ועד אילת בכל יום ואתר שכזה ליווה אותנו אופיר. רוח ההתנדבות ואחריות שאפיינו את אופיר באו לידי ביטוי במעורבות הרבה, האכפתיות והשקעת הזמן והמרץ שתרם לארועים אלו. החשיבה הפתוחה שלו וראיית הדברים יחד עם אחריות וביצוע תרמו רבות להצלחת הארועים. אהבתו הרבה לחברת אדידס ומוצריה באה גם לביטוי באופן בה היה לבוש ובאופן בו השפיע על סביבתו הקרובה לצרוך את מוצרי המותג שכה אהב. אופיו זה האחריות והמסירות ואישיותו הדומיננטית. חריצותו ושמחת החיים שלו יהיו בזכרוננו לעד.” מיכל וג’ואי, מנהלי שיווק “אדידס”.

סמ”ר אלמוג קליין ז”ל

בן פרננד ומרדכי – גימפל
נולד בשפיר
ב-ו’ בטבת תשל”ד , 31/12/1973
התגייס ב 24.3.1992-
התגורר בשפיר
נפל בקרב
ב-כ”ד בחשוון תשנ”ה , 29/10/1994
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: מוצב דלעת
באזור: לבנון
נקבר במשואות יצחק
הותיר הורים ואחים – קובי, שי ואליקו

קורות חיים

אלמוג נולד ב 31.12.1973- , ו’ טבת תשל”ד, בביה”ח “קפלן” ברחובות. חי וגדל במושב שפיר.

אלמוג בכורינו, פרננד ומרדכי ואח לקובי, שי ואליקו. שמו ניתן לו בשל שהותנו באי האלמוגים. אלמוג היה תינוק יפה תואר, ילד שובב ורגיש מאוד, למד בביה”ס היסודי וחטיבת הביניים בשפיר. סיים את לימודיו בביה”ס התיכון הדתי בקרית-מלאכי.

שני תחביבים עיקריים היו לאלמוג מגיל חמש: האחד – ג’ודו וקראטה, עיסוק שליווה אותו בחופשותיו, בזמן שירותו הצבאי, ובו רצה לעסוק אף לאחר השחרור לקראת התחרות המיוחלת ביפן. באחד האימונים התחרה אלמוג נגד אתי, שלימים הפכה לחברתו הנערצת והאהובה. התחביב השני, מיון בולים מכל רחבי תבל. שני תחביבים נוספים היו לאלמוג: האחד קריאה, אלמוג היה “תולעת ספרים”. בין חפציו נמצא הספר האחרון שקרא “רצח בשבת בבוקר”. השני, פתרון תשבצים ותשחצים.

היה ברור שאלמוג יהיה באחת היחידות הנבחרות בצה”ל. הוא היה בחור חסון, בעל כושר גופני מעולה ורצון עז לשרת ביחידה שבה יוכל לתת ביטוי לכושרו. עם הצטרפותו לפלחה”ן גבעתי בפברואר 92 ‘ ל”צוות ישראל” היתה לאלמוג תחושה של מימוש עצמי. הוא נשא את הכומתה הסגולה בגאווה ובאהבה. אלמוג עבר תקופה של שנה וחצי עם “צוות ישראל” שכללה: טירונות חי”ר, טירונות יחידה, קורס חבלה תעסוקה מבצעית בעזה ובלבנון, קורס מכי”ם וקורס מש”קי חבלה. בתום התקופה עבר ארבעה ימים ב”מסכם”, מסלול שבסיומו קיבל את דרגת הסמל הנכבדת, סיכת החהנצ’יקון שהיא אות הלוחם. את שירותו בצוות סמלים עשה בקווים עזה – לבנון. אלמוג התחשב תמיד בזולת.

הקו האחרון בלבנון היה צריך להיות הקו האחרון לפני שחרורו מצה”ל. שבועיים לפני נפילתו בקשתי ממנו להרשות לי לקצר את שירותו בלבנון בשבועיים אך אלמוג סירב: “אמא תביני, אין אפשרות להשאיר את החבר’ה לבד. אם העמדה שלי לא תהיה מאויישת זה יזיק לחברים שלי”.

שלושה ימים לאחר שיחה זו, אלמוג ז”ל נהרג בקרב, בהתקפת מחבלים בלבנון על מוצב. דלעת, ביום שבת בבוקר 29.10.1994

סמל הלל דוד רוזנר ז”ל

בן דבורה בלומה ורפאל יהודה
נולד בצרפת
ב-ט”ז בתשרי תשל”ו , 20/9/1975
התגייס ב 31.9.1994-
התגורר בתל אביב
נפל בקרב
ב-כ’ בסיון תשנ”ה , 18/6/1995
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: מוצב דלעת
באזור: לבנון
נקבר בתל אביב – קרית שאול
הותיר הורים, שני אחים – יונתן ואליעזר ואחות – חווה

קורות חיים

בנם הבכור של דבורה-בלומה ורפאל-יהודה. נולד ביום ט”ז בתשרי תשל”ו ( 20.9.1975) בצרפת. בהיותו בן ארבע שנים עלתה המשפחה ארצה והתגוררה בחיפה. הלל החל את לימודיו בבית-הספר היסודי “כרמל”. בהגיעו לכיתה ג’ עברה המשפחה לתל אביב, שם למד הלל בבית-הספר היסודי “אלומות”, המשיך לחטיבת הביניים “צייטלין” ובכיתה י’ למד בתיכון “כפר הראה”. הוא סיים בהצלחה את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית-מדעית “בר אילן”, שם למד במגמת כימיה.

הלל זכור כאדם מיוחד במינו. בצעירותו הצטרף לתנועת הנוער “בני עקיבא” ועסק בהדרכת נוער. בתום י”ב שנות לימוד התנדב לשנת שירות כמרכז התנועה (“קומונר”) בסניף רעננה, לשם כך ביקש לדחות את גיוסו במספר חודשים. מאחר ששאף להתנדב ליחידה קרבית ולשרת כלוחם, החל לחשל את גופו ובשנה שלפני גיוסו התאמן בריצה ובחדר כושר. חלומו היה להיות צנחן, אך נאלץ לוותר על כך בשל בעיות רפואיות. לפני גיוסו לצה”ל טייל בחוץ לארץ עם משפחתו וביקר קרובי משפחה בארץ מולדתו – צרפת.

בסוף חודש יולי 1994 התגייס הלל לצה”ל. עבר מסלול טירונות של חיל הרגלים, המשיך לטירונות יחידה וסיים בהצלחה קורס הנדסה פלס שלב 6. הוא שובץ כלוחם בפלוגות ההנדסה של חטיבת “גבעתי”, היה גאה בתפקידו וביחידתו ומפקדיו צפו לו עתיד מזהיר כמפקד. שלושה וחצי חודשים הספיק הלל לשרת בלבנון.

ביום כ’ בסיוון תשנ”ה ( 18.6.1995 ) נפל הלל בקרב בלבנון. כוח צה”ל, שעסק בפתיחת ציר באיזור מוצב “דלעת” בגזרה המזרחית של רצועת הביטחון, נתקל בחוליית מחבלי חיזבאללה שפתחו באש נק”ל ואר.פי.ג’י לעבר הכוח. החיילים, ובהם הלל, הסתערו לעבר המחבלים והשיבו אש. במהלך הקרב נפגע הלל מירי המחבלים ונהרג. עמו נפלו רב-סמל מתקדם האני מוחמד ורב-סמל מתקדם האשם רחאל. עוד שני חיילים נפצעו. הלל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בתל אביב. בן תשע עשרה היה בנופלו. הותיר הורים, שני אחים – יונתן ואליעזר ואחות – חוה. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ”ל אמנון ליפקין שחק: “הלל שירת כחייל מסלול בצוות פלוגת הנדסה של חטיבת ‘גבעתי’ ותואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי ומקצועי, בעל רמה אישית ומשמעת עצמית גבוהים, אשר נהג להירתם לכל משימה ולבצעה עד תום לשביעות רצון מפקדיו”. מפקד פלוגת חיל ההנדסה כתב למשפחה: “בעת שירותו הפגין הלל יכולת מקצועית גבוהה ביותר, הן במהלך המסלול והן בפעילות המבצעית-הגנתית על גבול הצפון. הלל ביצע כל משימה שהוטלה עליו בנחישות, גבורה ודבקות במשימה, וכך נהג גם בהיתקלות זו. הלל היה חייל אמיץ, בעל פוטנציאל גבוה לפיקוד, ממושמע ביותר ואהוד על חבריו ומפקדיו”.

הישיבה התיכונית “בר אילן”, בה למד הלל, הוציאה לאור חוברת מיוחדת לזכרו, ובה מאמרים ודברי הערכה שכתבו בני משפחתו, מוריו, חבריו ומוקירי זכרו וכן מבחר מכתביו.

רב”ט רני (רנצ’ו) קצביץ’ ז”ל

בן צביה ומשה
נולד בקרית טבעון
ב-כ”ח בתשרי תשל”ד , 14/10/1974
התגייס ב 22.3.1993-
התגורר בקרית טבעון
נפל בעת מילוי תפקידו
ב-ט’ בתשרי תשנ”ג , 23/9/1993
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
תפקיד: חובש קרבי
מקום נפילה: ליד מצודת יואב
באזור: השפלה הדרומית והנגב
נקבר בקרית טבעון
הותיר הורים ואח – אלדר ואחות – גילי

קורות חיים

רני נולד ב 14.10.1974- , תשרי תשל”ד. בן צביה ומשה, אח לאלדר וגילי.

“נתתי לו כל שאפשר לתת: שיר וחיוך ורגלים לרקוד, יד מעודנת ולב מרטט ומה אברך לך עוד?” (רחל שפירא – “מה אברך”).

מי שהכיר את רני יודע. רני בורך בכל. ילד עם חיוך שלא מש מפניו היפות, לב מרגיש ונשמה מעודנת. ספורטאי מצטיין, מדריך אהוב וחבר נאמן. היו הרבה שזכו להיות חבריו, הילדים מביה”ס היסודי והשכונה, הנערים והנערות מהתיכון והחבר’ה מהצבא. לכל מקום אליו הגיע חזר עם חברים ומי שהיה חבר, הבין שזכה בחברות מיוחדת, בחברות עם נער שידע להעריך בני אדם שידע לאהוב ולהשקיע בקשר. בחור עם קסם שאי אפשר היה לעמוד בפניו.

יחד עם המעורבות החברתית הגדולה מצא גם זמן לטייל עם קשישה את טיולה היומי באהבה ובסבלנות. כשהתגייס לא נמצא לו תחליף, כי הקשישה רצתה רק “כמו רני”.אבל כמו רני אין ולא יהיה. כל כך מיוחד שעוד בחייו זכה להערכה רבה. רני התגייס ב- 22.3.1993 לצוות טירונים של חה”ן גבעתי.הוא היה גאה ומאושר, כאשר סיים קורס חובשים קרביים בהצטיינות וחזר ליחידתו כחובש הצוות. כשלושה שבועות לאחר מכן נפל במסע ארור שנעשה תוך חריגה בוטה מהוראות הבטיחות באימונים. במקום שמונה נושאי אלונקה בצוות נשאו את האלונקה 4 לוחמים. רני היה חולה באותו יום ורק חזר מקורס חובשים כשעל פי סולם המאמצים אסור היה לו לצאת

למסע כלל.מפקדיו לא השכילו לראות את הסימנים, ופקדו על רני לסחוב את האלונקה, ללא החלפה, עד שכוחותיו כלו. רנצ’ו נפל ב 23.9.1993- , תשרי תשנ”ג, ערב יום כיפור. להוריו, צביה ומשה, היה יותר מבן, הוא היה חבר אוהב ומקסים. לאחיו, אלדר היה אח יחיד ומיוחד. לחברתו, איילת, היה יותר מחבר, הוא היה החבר הראשון.

כתשעה חודשים לאחר מותו, הצטרפה למשפחה אחותו גילי. תינוקת שלומדת להכיר אח אהוב שאיננו.

“הנער הזה הוא מלאך, לא עוד יבורכוהו ולא עוד יבורך. אלוהים, אלוהים, לו אך ברכת לו חיים!”

מכל מי שאהבו אותך ויאהבו אותך תמיד.

רב”ט גלעד תמרי ז”ל

בן דורית ואמנון
נולד בתל אביב
ב-כ”ז בחשוון תשמ”ב , 24/11/1981
התגייס ב 15.3.2000-
התגורר בכפר סבא
נפל בעת שירותו
ב-י”ט בניסן תשס”א , 12/4/2001
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: כפר סבא
באזור: מרכז הארץ והשפלה
נקבר בכפר סבא
חלקה: 4, שורה: 1

קורות חיים

גלעד. בן בכור להוריו, דורית ואמנון, אח גדול לרונן ולדנה. בן ואח גדול כמו שכל אחד היה מאחל לעצמו שיהיה לו. כילד היה חייכן ועגלגל, וכבר אז ניכרו בו תכונותיו; הכל הסתדרו איתו והוא הסתדר עם כולם – קטנים וגדולים. את כולם הקסים באישיותו ובסבלנותו. סתגלן לכל מזג אויר ולכל מקום.

גלעד נולד בת”א וגדל בכפר-סבא. סיים לימודיו במחזור א’ של תיכון “רבין”. בשל היותו צעיר במחזור, ניצל את הזמן עד לגיוסו – עבד קשה וחסך בגאווה סכום לא מבוטל. גלעד שאף להגיע לשייטת. את הגיבוש הקשה עבר בהצלחה והתקבל ליחידה המובחרת הזו, אך מגבלת ראיה סיכלה את החלום וגלעד הגיע לגבעתי, לפלחה”ן. למרות בעיית הראיה, ותוך רצון עז, לימד את עצמו להשתמש ביד ובעין שמאליות, וההוכחה להצלחתו היתה יציאתו לקורס צלפים. השירות בצוות מובחר ומצומצם התאים לגלעד והוא היה גאה בהשתייכות זו.

גלעד אהב מאוד את הים. מתחת למים ולידם. אהבתו התבטאה בצלילה (דרגת 2 כוכבים) אותה ביצע במיומנות ובכשרון טבעי מעוררים קנאה. ממש כמו דג במים. לחוף אהב ללכת עם החבר’ה ולבלות. בחורף – כשהצלילה פחות זמינה – “נדבק” גלעד בחיידק המשפחתי – הסקי, ואהב מאוד את ספורט החורף הלבן הזה. גם מיומנות זו רכש בקלות ובטבעיות. הגיטרה היתה אהבתו הגדולה מעבר לספורט. גלעד התוודע אליה כנער צעיר, נטש אותה לזמן מה, וחזר אליה בגדול. הגיטרה ליוותה את גלעד בכל מקום – בבית, בתנועה, בים, בחופשות וכמובן בצבא.

גלעד – 181 ס”מ של טוב-לב, בגרות נפשית, צניעות ואחריות.

גלעד – 181 ס”מ של עור שחום תמידית, שיער שחור ועיניים חומות ומביעות.

גלעד שאהבנו, ואיננו עוד, אך בליבנו תמיד.

סגן אלוף דולב קידר ז”ל

בן דורית ואלי
נולד בכפר סבא

ביום ב’ בחשוון תשל”ז, 26.10.1976

התגייס ב 22.3.1995
התגורר במודיעין
נפל בקרב במבצע “צוק איתן”
ביום כ”ג בתמוז תשע”ד(21.7.2014).

תפקידו האחרון היה מפקד גדוד בבה”ד 1, בית הספר לקצינים.
יחידה: פלחה”ן ”דולב”
מקום נפילה: אזור עזה
בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין.
הותיר אישה, שתי בנות ובן, הורים ושני אחים.

קורות חיים

בן דרורית ואלי. דולב נולד בכפר סבא ביום ב’ בחשוון תשל”ז (26.10.1976). ילד שני להוריו, אח של רותם ויוגב.

ביום 22.3.1995 התגייס דולב לצה”ל. הוא עבר קורס קצינים ובתום שירות החובה המשיך לשירות קבע בצבא. תפקידו האחרון היה מפקד גדוד בבה”ד 1, בית הספר לקצינים.

דולב גר במודיעין עם רעייתו מיכל וילדיהם: מאיה שנולדה ב-2005, אורי יליד 2008 ובתו גיא, שנולדה בשנת 2012.

בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע “צוק איתן” נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.

סגן-אלוף דולב נפל בקרב במבצע “צוק איתן” ביום כ”ג בתמוז תשע”ד(21.7.2014). איתו נפלו סגן משנה יובל הימן, רב-סמל בכיר קסהון (דני) ביינסאין וסמל ראשון נדב גולדמכר.

ארבעת הנופלים צוינו לשבח על לחימתם. לדולב הוענק ציון לשבח של אלוף הפיקוד: “בתאריך 21.07.2014 סגן־אלוף דולב קידר ז”ל החליט לנסוע למקום לגביו הייתה התרעה על דמויות חשודות. סגן־אלוף דולב קידר ז”ל הורה לנהג רכבו לעקוף רכב שחבר אליהם. טיל נגד טנקים נורה לעבר רכבו ולאחריו נורה טיל נוסף. סגן־אלוף דולב קידר ז”ל ושניים מלוחמיו ירדו מהרכב ונהרגו תוך ניהול קרב עם חוליית המחבלים. כמו כן, נהרג באירוע נהג הרכב. במעשה זה מנע סגן־אלוף דולב קידר ז”ל פיגוע חבלני קשה בתושבי האזור”.

דולב היה בן שלושים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותיר אישה, שתי בנות ובן, הורים ושני אחים.

 

צל”ש האלוף

צל”ש מפקד פיקוד הדרום מוענק  לסגןֿ אלוף דולב קידר, זכרו לברכה על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות ודוגמא אישית. להלן תיאור המעשה: בבוקר יום שני, כ”ג בתמוז התשע”ד (21 ביולי 2014), החל משעות הבוקר המוקדמות, הגיע מידע בדבר איתור תנועות חשודות במרחק של כמה מאות מטרים מערבית לעיר שדרות ובמרחק דומה צפונית לקיבוץ ניר עם. הודעה בדבר זיהוי דמויות חשודות הועברה לכל הכוחות בגזרה וביניהם לגדוד “גפן” – הגדוד האחראי על הגנת המרחב. בשל הקרבה הגדולה ליישובים שדרות וניר עם ובשל החשש מפני פגיעה בתושבי היישובים, החליט מפקד הגדוד, סגןֿ  אלוף דולב קידר, זכרו לברכה, לנוע עם חבורת הפיקוד של הגדוד, להגיע למקום ולבחון אותו מקרוב. אל מפקד הגדוד הצטרף מפקד הפלוגה האחראית על הגזרה. כשהגיעו שני כלי הרכב אל מקום זיהוי המחבלים, נעצר רכב מפקד הפלוגה לתצפית כדי לבדוק את זהות הדמויות. סגןֿ אלוף דולב, זכרו לברכה, פעל מיד והורה לנהג רכבו לעקוף את רכב מפקד הפלוגה. באותו רגע נורה טיל נגד טנקים לעבר רכב מפקד הגדוד. סגןֿ אלוף דולב, זכרו לברכה, לוחםֿ קשר והגשש ירדו מהרכב וניהלו קרב עם המחבלים. סגן ֿאלוף דולב, זכרו לברכה, הסתער על המחבלים. בקרב זה נהרגו סגןֿ אלוף דולב, זכרו לברכה, וכל לוחמי חבורת הפיקוד של גדוד “גפן”. כוחות רגלים, טנקים וכלי טיס של חיל האוויר ירו לעבר המחבלים והסתערו עליהם עד שהרגום. במעשה זה מנע סגן אלוף דולב קידר, זכרו לברכה, פיגוע חבלני קשה בתושבי האזור. סגןֿ אלוף דולב קידר, זכרו לברכה, הראה במעשיו חתירה למגע קרבי עם האויב, כושר מנהיגות תחת אש ודבקות במשימה לאור המטרה, וכל זאת על מנת להגן על תושבי האזור. שלמה (סמי) תורג’מן, אלוף מפקד פיקוד הדרום ה’ באדר התשע”ה 24 בפברואר 2015.

(קישור לסרט על דולב קידר) http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-bd617d5ab4a5741004.html